Page 246 - haFETS-2
P. 246

‫‪ e llk rxd oeyl zekld‬חיי‬            ‫‪ gx‬חפ‬

                                   ‫‪miigd xewn‬‬

‫ֶ ָ ר ָלח ‪ַ ,‬הְינ ֵהי ָכא ֶ ַכל ָלב א ִליֵדי ֶהֵק )כט( ל א‬
‫ַלֲא ֵחִרי ‪ִ ,‬א ֹלא ָיח ל )ָ ָבר ֶזה ְ ַלֲא ֵחִרי ָצִרי ֵ א ר‬
‫ָר ָחב‪ְ ,‬ו ַעֵ ֹה ִ ְב ֵאר ַמִי ַחִי ְלַק ָ ְ ֵח ֶלק ב' ִ ְכ ָלל ט'‬
‫ַעֵ ָ ֵהי ֵטב‪ ִ ,‬י ָ ַנְר ִחיב ָ ֶזה ְ ֶע ְזַרת ה'(‪ֲ ,‬א ָבל ְ ִע ְנָי‬

         ‫ַא ֵחר ָאס ר ָלח ְל ָל ָהָרע ְל ַהֲא ִמינ ְ ָלל‪.‬‬

‫‪miig min x`a‬‬

‫נפשו‪ ,‬וכדאיתא ביורה דעה בסימ רנ"א להכעיס‪ ,‬מידי ספיקא לא נפקא‪ ,‬וא כ‬

‫ס"ב הנ"ל‪ ,‬והכא בנדה משמע מדברי א אינו יכול לפדות את עצמו‪ ,‬ממילא‬

‫רש"י‪ ,‬דעל ספק אסור להציל נפשו‪ ,‬מחוייב לפדותו‪ ,‬דהוא ספיקא דאורייתא‬

‫אפילו היכא דמוחזק עד עתה לאיש משו "לא תעמוד על ד רע "‪ ,‬ולזה‬

‫כשר‪ ,‬אלא על כרח דסברת רש"י‪ ,‬דש דעתי נוטה יותר‪.‬‬

‫‪ s`e‬דבדברי רש"י בגיטי נוכל להעמיס‬   ‫בעני רציחה שאני‪ ,‬משו דיכול לבוא‬
‫עוד כונה אחרת‪ ,‬והוא‪ ,‬דא היה‬         ‫אחר כ מזה היזק לאחרי א לא נחוש‪,‬‬
‫קול נשמע עליו מאנשי ‪ ,‬בודאי היה ר'‬  ‫דבכהאי גוונא מותר לחוש וכמו שכתבו‬
‫אמי ג כ יודע מזה כהרבנ ‪ ,‬ואמאי‬       ‫התוספות והרא"ש‪ ,‬דהיינו פ באמת ה‬
‫רצה לפדותו לכתחלה‪ ,‬אלא לאו דלא‬      ‫רוצחי ‪ ,‬ויוכלו אחר כ להרוג ג כ‬
‫נשמע עליו קול‪ ,‬רק עדי העידו עליו‪.‬‬   ‫את אחרי א יציל עתה‪ ,‬וכעי מה‬
‫אבל הוא דוחק‪ ,‬דאימא דלא נשמע עליו‬   ‫שאמרו במכות )ז'‪' (.‬א כ אתה מרבה‬
‫קול בעיר‪ ,‬רק איזה אנשי אמרו כ‬
                                                           ‫רוצחי בישראל'‪.‬‬

‫`‪ e‬אפשר דטע רש"י‪ ,‬דסברת ר' טרפו להרבנ שלא בבית די בדר סיפור‬
                                  ‫היה‪ ,‬דכיו דה יכולי בעצמ דברי ‪.‬‬

‫להציל נפשייהו‪ ,‬שוב אי לו לר' טרפו )‪ .'eke mixg`l e` el (hk‬פירוש 'לו'‬

‫כגו ההוא עובדא דר' טרפו הנ"ל‪,‬‬       ‫להכניס עצמו בזה‪ ,‬דהלא על כל פני‬

‫חשש איסור הוא‪ ,‬אבל באמת א היה וכפירוש השאילתות )בתוד"ה אטמרינכו נדה‬

‫רואה ר' טרפו שה אינ יכולי ס"א‪' .(.‬או לאחרי ' וכההיא דגדליה ב‬

‫להטמי את עצמ בלתי עזרתו‪ ,‬בודאי אחיק ‪ ,‬כ כתב הרא"ש ש בנדה )פ"ט‬

‫היה מטמינ ‪ .‬ובזה מיושב קושית הרא"ש סי' ה'(‪ .‬וכתב על זה המעדני יו"ט )אות‬

‫על רש"י‪ .‬וא כ לעול אימא ל ‪ ,‬ו'( וזה לשונו‪' :‬דכמו דמיבעי ליה‬

‫דבעלמא אפילו היכא דנתחזק עד עתה למיחש‪ ,‬א יכול להיות שיבוא לו היזק‬

‫לאוכל נבילות לתיאבו ‪ ,‬ועתה סיפרו לעצמו‪ ,‬הוא הדי ‪ ,‬א יכול להיות שיבוא‬

‫עליו אנשי שלא בבית די ‪ ,‬שאכל היזק לאחרי ‪ ,‬דמאי שנא‪yiy i`ceeac ,‬‬
   241   242   243   244   245   246   247   248   249   250   251