Page 70 - 20122
P. 70
המטרה העיקרית שעמדה לנגד עיני בלימודי הגרמנית היתה לדעת
את שמות המאכלים ,להכיר את המצרכים בסופר ולקרוא בקלות
תפריטים .הארי תרגם איתי מתכון לעוגת גבינה והסביר לפרטי פרטים
את ההבדל בין סוגי השמנת השונים; שלאגזאנה ,סאוור זאנה ,ראם
ושמאנד .מסתבר ששמנת מתוקה וחמוצה זה לא מספיק ואם אפשר
לסבך מדוע להימנע .יצאתי לסופר לבדי בפעם הראשונה כשהארי
השביע אותי שלא משנה מה ,אתעקש לדבר בשפה החדשה .כמעט
ודילגתי מרוב אושר ברחוב ,חוגגת את השקט ,המרחב והפרטיות,
שהעיר הזאת מאפשרת .אני שייכת.
"גוטן מורגן! ואס איסט סאוור קרים?" שאלתי את המוכרת בחשש,
בעודי עומדת מול מקרר מוצרי החלב ולא זוכרת מילה ממה שהארי
אמר .ואז קרה הנורא מכול – היא ענתה לי בגרמנית .כנראה שהיא
שאלה משהו בתגובה ,אחרת אין לי הסבר מוצלח לעובדה שהיא עמדה
מולי במשך דקה ארוכה בלי להצביע על אף מוצר .חייכתי ואמרתי,
״דנקהשיין.״ המוכרת תיקנה אותי .״דנקהשון!״ והלכה.
ניסיון התרגום בגוגל טרנסלייט לא נחל הצלחה ,שכן אין קליטה
באף סופרמרקט בעיר .נראה שמישהו ישב והשקיע מחשבה עמוקה
כדי להפוך את חוויית המשתמש הזר למחרידה .אספתי את כל סוגי
השמנת שזיהיתי ,שמונה במספר ,בדיעבד הסתבר שלקחתי גם חלב
עמיד וגבינה לבנה ,וניגשתי לקופה .בתור עמדו כולם במרחק מטר
אחד מהשני ,בתקופת טרום המגיפה .תורי הגיע ושיננתי בלב מילים
רלוונטיות .כשסיימה להעביר בקופה את מקרר מוצרי החלב שנשאתי
עימי ,ביקשתי מהמוכרת בגרמנית מצוחצחת לשלם בכרטיס .הכרטיס
לא עבר .היא התנשפה בגרמנית והגשתי לה כרטיס אחר .גם הוא לא
עבר .התור התארך ואנחות כבדות נשמעו מעשרת האנשים שהמתינו
בפנים זועפות .״אס טוט מיר לייד ,אנשולדיגונג,״ ניסיתי להתנצל
בשלל צורות .המוכרת חזרה על אותו משפט ,שכנראה הסביר את
הבעיה שוב ושוב ,אפילו שאמרתי בפעם המאה ,״מיין דויטש איסט
נישט סו גוט!״
פאק הארי!
70
