Page 74 - 20122

‫קוסקוס של מכלוף‬

‫לנסוע לבקר את סבא וסבתא תמיד הרגיש כמו חגיגה‪ .‬ביקור אצל‬
‫סבא וסבתא ביום שלישי או שישי היה כבר בגדר חג לאומי‪ .‬הם גרו‬
‫במושב גני יוחנן והנסיעה ארכה לא יותר מחצי שעה‪ .‬נהגתי לשאול‬
‫אם היום יום שלישי או שישי בשבוע‪ ,‬גם כשעוד לא ממש הבנתי מה‬
‫זה יום‪ ,‬או שבוע‪ .‬העובדה שבאנו לבקר הרבה‪ ,‬על בסיס יומיומי‪ ,‬לא‬
‫מנעה מסבתא רוזה לקחת את תפקיד המארחת מאוד ברצינות‪ .‬תמיד‬
‫דאגה להכין ממליגה‪ ,‬תבשיל בקר‪ ,‬סלט חצילים‪ ,‬סלט גמבה‪ ,‬מרק‬
‫וקינוחים‪ .‬סבתא רוזה‪ ,‬שהצטיינה גם בהיעלבות למרחקים‪ ,‬הטיחה‬
‫בפני שוב ושוב‪ ,‬עד יומה האחרון‪ ,‬את זיכרונות ימי שלישי ושישי‬

‫הארורים‪ ,‬אז הייתי אוכלת אוכל של אחרים‪.‬‬

‫כבר בחניה אפשר היה להריח את הפפריקה‪ ,‬הבצלים והשום משתכשכים‬
‫להם בשמן רותח‪ .‬הייתי פותחת את דלת הרכב‪ ,‬נותנת לסבתא‪ ,‬שטרחה‬
‫מהבוקר על המאכלים האהובים‪ ,‬נשיקה מנומסת ורצה‪ ,‬כאילו חיי‬

‫תלויים בזה‪ ,‬לבית השכן‪.‬‬

‫משפחת מכלוף הצטיירה בעיני כפסגת כל השאיפות; בית עמוס אדם‬
‫וריחות תבלינים חזקים‪ ,‬צחוקים בקולי קולות ושפות שונות‪ ,‬שלא‬
‫הכרתי‪ .‬מרכז הבית היה המטבח ובאותם ימים בשבוע‪ ,‬רבקה מכלוף‬
‫ישבה על שרפרף עם נפת קוסקוס ודלי בגודל שלי והכינה קוסקוס‬

‫אוורירי ומופלא‪ ,‬בכמות שתספיק לכל מי שיעבור ברחוב‪.‬‬

‫כך במשך שנים‪ ,‬בכל שלישי ושישי‪ ,‬הייתי מגיעה לביתה של רבקה‬
‫בעקבות הריח‪ ,‬מבקשת צלחת גדושה‪ ,‬אוכלת בעונג בל יתואר‪ ,‬מודה‬
‫למארחים והמבשלים וחוזרת לסבתא שלי לאכול ארוחה נוספת כדי‬

‫למזער את הפגיעה‪.‬‬

‫שלושים שנה עברו מאז הקוסקוס והמפרום של רבקה מכלוף‪ ,‬אבל‬
‫הטעם האלוהי‪ ,‬הריח הממכר והמרקם המטורף‪ ,‬לא עוזבים לי את‬

‫הפה‪ ,‬הלב והאף‪.‬‬

‫הקוסקוס והמפרום שלי אומנם שונים מאלה של רבקה‪ ,‬אבל גם‬
‫הבית שלי הפך לבית עמוס ריחות תבלינים חזקים‪ ,‬שליבו במטבח‪,‬‬
‫והמשפחה שלי היא כזאת‪ ,‬שצוחקת בקול רם ומדברת בשלל שפות‪,‬‬

‫שלא כולם כאן מכירים‪.‬‬

‫‪74‬‬