Page 72 - RTZ

‫הפרשה‬ ‫תצוה‬ ‫עב עיון‬

‫מישרים דמסתברא שיותר נכון לחלק לרבים‪.‬‬
‫ד‪ .‬אמאי בעינן טעם הרמב"ם‬

‫אך יש לעיין לדברי הדובב מישרים‪ ,‬אם כן אמאי בעי הרמב"ם לטעם דידיה‪ ,‬הרי בלאו הכי‬
‫בעי לתת למאה כדי שרבים יהנו‪.‬‬

‫ויש לדון דאיכא בזה נפקא מינה‪ ,‬דהנה כתב בברכי יוסף (יו"ד סי' רנ"ב סק"ג) דבדיני‬
‫הקדימה אחד שהוא מוקדם‪ ,‬קודם אף לשנים מאוחרים‪ ,‬כגון קרוב יחיד עדיף על רחוקים‬

‫רבים‪ ,‬ואם כן לטעמא דהמגן אברהם עדיף לתת לקרוב יחיד ולא לכמה רחוקים‪.‬‬
‫[אך יש לעיין אם באמת כשלאחד דיני קדימה‪ ,‬כגון שהוא כהן‪ ,‬יתן לו כל הכסף‪ .‬ולכאורה‬
‫לא שמענו שיתחייב לתת הכל לכהן אחד‪ ,‬ולא אדע‪ .‬ועיין באהבת חסד (פ"א הי"ד בהערה‬
‫כ"ה) תו עיין באהבת חסד (שם) שמתבאר דאם בזה שיתנו לאחד ימנענו מלהתמוטט חס‬

‫ושלום‪ ,‬אזי יתן לאחד]‪.‬‬
‫משא"כ לטעמא דהרמב"ם‪ ,‬הרי נסתפק באהבת חסד (פ"ד נתיב החסד ססק"ב) דהא‬
‫דמצוה להקדים שונא כדי לכוף את יצרו‪ ,‬עדיף אף ממעלת קרוב‪ ,‬ואם הכא נמי נימא‬

‫לענין המעלה לקבוע בעצמו מידת הנתינה‪.‬‬
‫ולפי זה נפקא מינה בדברי הרמב"ם‪ ,‬דלטעמא דהרמב"ם‪ ,‬עדיף לחלק לכמה עניים ולא‬
‫לחלק לאלו שיש להם דיני קדימה כגון קרובים‪ ,‬משא"כ לטעמא דהמגן אברהם קרוב‬

‫עדיפא‪.‬‬
‫ולפי זה יתחדש שיש הבדל אם הכסף שלו‪ ,‬אז יתן לרבים אף כנגד קרוב‪ ,‬ואם הכסף אינו‬

‫שלו יתן לקרוב‪.‬‬
‫אך לקושטא דמילתא יש לומר דדוקא בהא דשונא‪ ,‬דהוא מדינא דגמרא (בבא מציעא‬
‫ל"ב ב')‪ ,‬בזה דן באהבת חסד דעדיפא מקרוב‪ ,‬אך לענין מה שכתב הרמב"ם בפירוש‬
‫המשניות לכוף את יצרו כנגד מידת הקמצנות‪ ,‬בזה לא שמענו דעדיפא מקרוב‪ .‬וצריך‬

‫תלמוד‪.‬‬

‫גבאי צדקה‬
‫הנה צדקה הרי היא בכלל הנדרים‪ ,‬והאומר הרי עלי סלע לצדקה או הרי הסלע זו צדקה‪,‬‬
‫חייב ליתנה לעניים מיד‪ ,‬ואם איחר עובר בבל תאחר‪ ,‬שהרי בידו ליתן מיד ועניים מצויים‬

‫הם‪.‬‬
‫וכתבו תוספות בראש השנה (ד' א' ד"ה והחרמין) שהא דעובר בבל תאחר היינו דוקא‬
‫במפריש צדקה סתם‪ ,‬אבל אם נדר והתנה שיחלק הצדקה מתי שירצה ליכא בל תאחר‪.‬‬

‫[והובא בר"ן בראש השנה שם]‪.‬‬
‫וכן קיימא לן בשולחן ערוך (יו"ד סי' רנ"ז סע' ג') שיכול להפריש מעות לצדקה שיהיו‬

‫מונחים אצלו‪ ,‬ליתנם מעט על יד על יד כמו שיראה לו‪.‬‬
‫ותיקשי‪ ,‬אמאי באמת אינו עובר בבל תאחר‪ ,‬הרי מחוייב לתת הצדקה‪ ,‬ואם כן ליהוי בבל‬