Page 104 - 28222

‫שרה פכטר‬

‫והסתובב עם חולצה לבנה‪ ,‬פשוטה שבפשוטות‪ .‬הוא למד כמו "אחרון"‬
‫והתפלל כמו "בעל מוסר" והחמיר על עצמו חומרא על חומרא כמו‬

‫בריסקאי בחזקת חזונאישניק וקילל ועשה ביזנס והכול ביחד‪.‬‬
‫הוא עשה הכול‪ ,‬ולא עשה מאום‪ .‬הכול נזל ממנו‪ ,‬ניגר הלאה‪ ,‬לא‬
‫נספג‪ ,‬הצמא היה אדיר‪ ,‬והוא בלע הכול‪ ,‬ירדן שלם נשאב אל לועו‪.‬‬
‫והוא חטא ושב בתשובה ושב לאחוריו חוזר בשאלה‪ ,‬והכול בתוך ימי‬
‫הרוחניות שלו בקרוואן השמיני תוך פיזור מסך עשן בעינינו‪ ,‬בני‬
‫נחלת עזריאל‪ ,‬שראינו בו טייקון תימהוני המנסה לעשות תשובה‪ .‬גם‬
‫מידת אהבתו לאשתו הנוכחית ולילדיו כולם לא היתה ברורה‪ ,‬כמו גם‬
‫מידת הקשר שחש לא־לוקיו; לרגעים עמוק ומרטיט‪ ,‬לפרקים שטחי‬
‫ורופף; הכול היה בו‪ ,‬ומאום לא נגע בו‪ .‬ואולי לא היתה משמעות לדבר‬
‫מן הדברים כי לא היה דבר־מה גדול‪ ,‬ממשי‪ ,‬אשר ביחס אליו יכלו‬

‫הדברים הזעירים כולם למצוא פשר ולהימדד ולחיות ולהיות‪.‬‬

‫***‬

‫"אבא‪ ,‬לא עם זה —" יהואחז התחנן‪ .‬בכה‪.‬‬
‫אבא שלו לא היה יכול להסתיר את כל הקעקועים האדומים־‬
‫ירוקים־כחולים שצבעו את בטנו‪ ,‬זרועותיו ושוקיו בשלל מזכרות‬
‫מעברו כימאי‪ ,‬דייג‪ ,‬עבריין רקק אשדודי‪ ,‬ועדיין היה גוו השחום בד‬
‫ציור מעולה לאומנותם של מקעקעי העיר‪ ,‬שהתוו בו את דמותו של‬

‫פרפר אדיר‪.‬‬
‫יהואחז התחיל להזות מרוב פחד עוד לפני המכה הראשונה‪.‬‬
‫פרפרים רחומי כנף ליחששו אל תוך תנוכי אוזניו‪ ,‬מנחמים אותו‬
‫ומזליפים טללים רעננים‪ ,‬קרירים‪ ,‬על ישותו‪ .‬הוא התמסר לרגע חסד‬
‫קצרצר לאשליית הכוח של להקת המעופפים‪ ,‬אך במהרה גברה עליו‬
‫קשיחותו של העולם הקטן שהיה כל חייו‪ ,‬המיטה‪ .‬הסדינים‪ .‬אבא‪.‬‬

‫הסרגל‪.‬‬

‫‪104‬‬