Page 103 - 28222

‫אמצע שום מקום‬

‫ופרוע בגדים וריח רע נודף ממנו ורגליו אינן יציבות כראוי והוא מכה‬
‫ראשו בכותל ומצעק חטאתי עוויתי פשעתי מי יסיר טומאתי‪ ...‬ידע‬

‫להתוודות‪ ,‬אבל לא לקבל להבא‪.‬‬
‫קרוע‪ .‬נשמתו מפרפרת בין קרעי עננים‪ ,‬שטה אנה ואנה ולא‬
‫מוצאת מנוח‪ ,‬כמו יונה שלוחה מתיבת נֹח לראות הקלו המים‪ .‬ילד‬
‫בודד ונודד בן ארבעים‪ ,‬עם צי שלם של אנשי קשר‪ .‬קולגות‪ .‬שכירים‪.‬‬
‫מעריצים‪ .‬ילדים‪ .‬נשותיו לשעבר‪ .‬מהחוף ועד כיכר דיזנגוף‪ .‬מצפת עד‬
‫ניו יורק‪ .‬מהקיבוץ עד רעננה הבורגנית‪ .‬מחייל בודד עד זאב הערבה‪.‬‬
‫כי החיים האלו לימדו אותו להיות פרפר‪ .‬הוא טייל מפרח לפרח‪ ,‬לקח‬
‫את הצוף והמשיך הלאה‪ .‬מעולם לא בירך ברכה אחרונה‪ ,‬כי פשוט אף‬
‫פעם לא שבע‪ .‬הוא למד על מוזיקה מפינק פלויד ומבוב דילן‪ .‬למד‬
‫על הפשע מהחבר'ה מדימונה‪ .‬למד על עסקים מהסינים‪ .‬למד שיווק‬
‫מהסטודנטים שמכרו משחקי אטארי מדלת לדלת‪ .‬אפילו למד לשטוף‬
‫כלים בפיצה רימיני בכיכר אתרים‪ ,‬ממש על קו החוף שבו שוטט‪,‬‬
‫מתרשם מכישלון המקום והוגה במה שחטא בימה של תל אביב ומה‬
‫שעוד יחטא בו והיאך ייטהר בו כשיעלה רצון מלפניו‪ .‬לקטוף את‬

‫הליצ'י למד בקיבוץ נטור‪ ,‬ולאפות עוגות למד אצל קיס בלונדון‪.‬‬
‫הוא יצא מן המערה בגדול ורווה ממילואו של עולם בשתי כפותיו‪,‬‬
‫סבא ולא שבע‪ .‬לא‪ ,‬הסיפוק הזה חמק עבר על כפות המנעול‪ :‬ניסה‬
‫להכיר את סודות הקיום אצל רות שני בזיכרון‪ ,‬רץ מקולנוע דן‪ ,‬שם‬
‫שמע את ארצי וחנוך‪ ,‬לפינגווין‪ ,‬שם הכיר את שירת הפאנק‪ .‬שם גם‬
‫למד לשתות ולעשן ולהיות חילוני‪ ,‬ישראלי ודמוקרטי ושמאלני‪ ,‬ציוני‬
‫צודק וזועם‪ ,‬אפילו שתמיד נשאר אברך חרדי אשכנזי ליטאי‪ .‬ילד‪.‬‬
‫בודד‪ .‬נודד‪ .‬פרפר‪ .‬הוא ידע איפה המקום שלו‪ ,‬אבל פשוט לא היה‬

‫מוכן לשלם את המחיר‪.‬‬
‫אולי בשל הסדקים בזוויות עיניו שהקרינו אושר‪ ,‬אולי בגלל‬
‫המבט הזה‪ ,‬שסיפר סיפור על אדם בעל כוח ושליטה‪ ,‬תמיד סבבו‬
‫אותו אנשים כמו היה מגנט‪ .‬הוא היה בעליה של חברת ספנות ענקית‬

‫‪103‬‬