Page 98 - 28222

‫שרה פכטר‬

‫החירגון שבו היתה שרויה השתקף במראיתו המבעיתה קמעה של‬
‫הבית — הפוך‪ ,‬בלול חפצים מגוונים‪ .‬בלתי נגיש‪ .‬דבורה‪ ,‬ביד רפה‬
‫ומהוססת‪ ,‬ניסתה כביכול לבחוש בערבוביה‪ ,‬אך ללא יעד ותוחלת‪.‬‬
‫"מה את יושבת ככה?" צעקתי לעברה‪" .‬זוזי‪ ",‬התמקמתי בין גבעת‬
‫אבק אחת לשנייה‪ ,‬הרמתי שקית אשפה גדולה והתחלתי ממלאת אותה‬
‫בניירות‪ ,‬בצעצועים‪ ,‬בעטיפות‪ ,‬בדברים שאין להם שם‪ .‬הפעלתנות‬
‫שלי החלה סוחפת אותה‪ ,‬מפשירה את קרחוניה‪" .‬תמיד את המצילה‬
‫שלי‪ ",‬החמיאה‪ ,‬מאשרת את קיומי כמו פעם וניזונה בהיזון חוזר‬
‫מההורות הכמוסה בי כילד הורי‪ ,‬אבל ראיתי שזה לא זה‪ ,‬כי מהר‬

‫מאוד היא חזרה לשגרת הפחד שלה‪ ,‬רדופת שדים‪.‬‬
‫עמדתי שם‪ ,‬צופה באישה המצחיקה הזאת‪ ,‬שכבר ראתה הכול‪,‬‬
‫אבל עדיין מאבדת את הכיוון בגלל "מה יגידו?" וידעתי‪ :‬האישה‬
‫בשלכת הזאת יכולה לתת אישור קיום רק לעליה המרקיבים הנערמים‬
‫למרגלותיה‪ ,‬אך לא ליצורים חיים‪ ,‬למשל לאמילי‪ ,‬שהיתה חיה מאוד‪,‬‬

‫גם ברגעים אלו ממש‪ ,‬אני מקווה‪ ,‬אלא אם כן‪ ,‬אלא אם כן —‬

‫***‬

‫היה לילה‪ .‬דבורה שלחה אותי "לישון עם אמילי"‪ .‬זה היה חתיכת‬
‫מבצע — המקרר שלה היה כמעט ריק‪ .‬הכלב שלה שיגע אותי‬
‫בקפיצותיו‪ .‬ובעיקר‪ ,‬היה שם אוויר עומד‪ ,‬דחוס‪ ,‬כי החלונות לא‬
‫נפתחו שם מעולם‪ .‬אמילי שוב ישבה וכתבה — שוב בר טרפון‪ ,‬שוב‬

‫תרגום לדנית‪.‬‬
‫הצצתי‪ .‬ספק־שירים ספק־קטעי פרוזה ספק־טיוטות למחזות‪.‬‬
‫אחת מהן‪ ,‬ראיתי‪ ,‬התבססה על דמותה של אסיה גוטמן — בת‬
‫זוגו של טד יוז‪ ,‬שהתאבדה עם בתה לאחר שחששה שהמשורר‬
‫האנגלי הגדול בז לה‪ .‬בר טרפון שידך לה במחזה שלו את לא אחר‬
‫מאשר פאול צלאן — המשורר היהודי גרמני‪ ,‬שלא היה מי שתיאר‬

‫‪98‬‬