Page 95 - 28222

‫אמצע שום מקום‬

‫צעקת הפתעה בקעה מגרונה‪ .‬היא שוב צבטה את לחיי‪ .‬הנסיכה נגעה‬
‫בי‪ .‬חייכתי חיוך מבויש וברחתי החוצה‪ .‬כוח זרם בעורקיי‪ .‬קיבלתי‬

‫אישור לקיום שלי‪ ,‬לנחיצותי‪ .‬הייתי חיה מאוד‪ ,‬מאוד‪.‬‬

‫מאז אותו היום דבורה מאשרת לי שאני קיימת‪ ,‬ואולי בגלל זה אני‬
‫בחיים ומתכוונת להמשיך כך‪ ,‬כי הנה‪ ,‬עובדה‪ ,‬לאמילי אין אישור‬
‫קיום‪ ,‬כנראה‪ ,‬ולכן‪ ,‬למרות שהיא חיה‪ ,‬עדיין‪ ,‬היא לא מתכוונת‬

‫להמשיך ככה‪ .‬ממש לא‪.‬‬
‫"דבורה‪ ,‬אני לא יכולה יותר!" אמילי נכנסה אל הסלון של דבורה‪.‬‬
‫זר היה יכול לחשוב שהאישה העומדת כאן ומתפרקת ספגה אכזבה‬
‫באהבה או‪ ,‬למצער‪ ,‬מכירה בהפסד של תיק השקעות‪ .‬הסצנה נראתה‬
‫ונשמעה כבדת משקל‪ ,‬לא למתחילים‪ .‬ערמות הכבסים שזה עתה‬
‫הורדו מן החבל ונערמו על שולחן העץ ספגו את כובדה מתוך כניעות‬
‫אופיינית‪ .‬דמעות גדולות‪ ,‬עכורות‪ ,‬טיפטפו מתחת לזגוגיות משקפיה‪,‬‬
‫מתלכסנות אל שורש אפה‪ ,‬ומשם ללחייה‪ ,‬לסנטרה‪ ,‬לצווארה‪ .‬דבורה‬
‫עמדה מולה‪ ,‬שואבת כוח מעצם הדרמה בגרוש‪ .‬לשם שינוי נדף‬
‫מאמילי ניחוח בושם יוקרתי ופניה נשאו שכבה של איפור סולידי‬
‫ששיווה לה מראה מהוגן‪ ,‬ציפוי דק על הברייה השברירית שהתהדרה‬

‫בו כמעטה‪.‬‬
‫תמיד היתה לי השערה מעורפלת שהיא בוחרת בקפידה התנהלות‬

‫אירועים ועובדות לפני דבורה‪.‬‬
‫כעת רוחש פחד בעיניים של אמילי‪ ,‬זה קורה‪ :‬אמילי מפחדת‪ .‬אלו‬

‫דמעותיו של הפחד‪ ,‬סמיכות כמו נזיד‪.‬‬
‫"אמילי‪ ,‬מה קרה לך? הרי תמיד אנחנו רואות שבסוף הכול‬
‫מסתדר‪ ",‬המילים הבסיסיות הללו‪ ,‬המילים שלא אומרות דבר‪,‬‬
‫הילדותיות‪ ,‬בוקעות מפיה של דבורה אוטומטית‪ ,‬כמו רפלקס‪ ,‬כמו‬
‫תגובה פבלובית‪ ,‬עוד לפני ששמעה מה העניין‪ ,‬היא כבר ניחמה‪.‬‬
‫שללה מראש כל ערעור על הטוב המושלם‪ ,‬כל ערעור על היעדרו של‬

‫‪95‬‬