Page 93 - 28222
P. 93
אמצע שום מקום
תוכי .דבורה היתה שם עבורי ,עמוד תווך ,כפי שהיתה עבור רבות כל
כך ביישוב.
נזכרתי בחג הסוכות ההוא ,חודש לעלייה על הקרקע .מדירה של
ממש לקרוואן מתפורר בהר שכוח אל ,מול סדום וים המלח" .האם
הבית שלנו פוטר אותנו מלבנות סוכה ,אבא?" שאלה אחותי הקטנה
ברצינות ,תולשת עוד חתיכה של סיד מקיר הפח המלוכלך ,מקשרת
בין סוכה לבין ארעיות של דיור וסבורה שאנו כבר ב"מחנה" ולפיכך
פטורים .אמנם כל חיינו בנחלת עזריאל היו עראי ,אבל לא ,סוכה
דורשת גג עשוי צמחים מנותקים מן הקרקע ,ולפיכך בנינו אחת
של ממש :גגו של מחסן קטן שהיה מוצמד לקיר הקרוואן במסמרים
הוסר אחר כבוד ,וסכך ירוק תפס את מקומו .היתה במבנה זה עליבות
שעמדה בסתירה לחגיגיותו של החג; אך זו היתה סוכה כשרה ,וזה
מה שהיה חשוב.
אדמה נגרפה ויושרה ,שולחן קטן הוצב ,וניגשנו לתליית הסדינים
הצבעוניים .סוכות .החג הראשון שלנו ביישוב החדש .הכול עדיין
היה חלומי ,ראשוני ,ניסיוני ,והייתי עסוקה בניסיון להדביק תמונה
שנקרעה ,מנסה נואשות ליצור עולם מושלם סביבי — ככל הניתן —
כשדבורה נכנסה .היא התיישבה עם אמא בסלון ,ששיממונו הודגש
על רקע העברת כובד המשקל לטובת הסוכה .עוד לא ידעתי שקוראים
לה דבורה ,ולא ידעתי גם שהיא תהפוך במהרה לרדאר לגילוי העצמי
שלי.
"עטרה ",לא חשבתי לרגע שהקריאה לא תגיע .אמא .הנחתי את
התמונה ורצתי למטבח .התרשמות ראשונית :מטפחת צבעונית ,עיניים
ירוקות מעוטרות בריסים כהים ,צחקוק קל ,שילוב מעניין של נסיכה
ומשרתת" .מה לה ולמגורים בקרוואן? היא אמורה לגור בארמון"...
חשבתי .זו היתה אהבה ממבט ראשון .אהבה של בת לאמא הרוחנית
שלה ,כי הלא נולדתי מחדש בבואי הנה .היא נענתה לחיזור האילם
93