Page 92 - 28222
P. 92
שרה פכטר
מדויקת ,לא מוותרת לעצמה ולו בפסיק ,שיגרה ממדפסת ביתית
חורקת דפים־דפים ,בדואר רשום ,אל חברת התרגום העולמית
"נבו" ,שמרכזה ביפו.
דבורה שלחה אותי לבלות אצלה את הלילה ,לפקוח עליה עין.
ביקשתי רשות מאמא ,ועכשיו עמדתי שם ,נועצת ללא בושה מבטים
באישה לא אישה הזאת.
היא בלעה שלוש מהעוגיות המסוכרות שהבאתי לה וחייכה אליי,
ואז ,במחשבה שנייה ,העמידה סיר וחלטה קפה טורקי גרוע ,לועסת
ברוקולי בהיסח הדעת ומעיינת שוב בבר טרפון .ארבע שורות ,ואז
תרגום לדנית .מחיקה .עיון במילון .עיון ביצירות דניות עתיקות יותר
עבור ֵדיג־מילים שהיה הכרחי בשירה .היא הסכימה לומר לי שהספר
הכרוך בשנית בכריכה שחורה ,ובו מוטבע שם ארוך בדנית ,הוא
"האידיאליסט" של קרל אדולף גילרופ.
כשראיתי שהיא שוקעת בעבודתה ,מצאתי לי שעת כושר לקידום
תוכניותיי הפרטיות; ספרייה ענקית ,שחצייה בעברית ,השתרעה לה
בחדר מיוחד בקרוואן ,ואנוכי חמדתי אותה .הנה פה ,לפניי ,מיטב
יצירותיהם של סופרות וסופרים שיפתחו סוף־סוף את עיניי כמו
התפוח של חוה .אבל להוציא ספר מביתה של אמילי היה טאבו,
לכן ידעתי שעליי לנצל את הלילה ולקרוא ככל יכולתי .רבצתי על
שמיכה עבה ,רוחות החורף נושבות על עורפי ,וקראתי .בסלון לא
חדלה אמילי מעמלנותה ,ובפעם האחרונה שבדקתי ,בשלוש ושש
דקות לפנות בוקר ,עדיין עסקה במעשה־התרגום הבלתי פוסק שלה,
עמוק אל השחר העולה.
ידעתי :אמילי רואה בקיומה משהו לא לגיטימי .אישה בלי אישור
קיום .ניסיתי להבין מה גרם לה להתכחש לעצמה ,מה השתבש והפך
לחרב מתהפכת בבטנה .זכרתי את הצורך שלי באישור קיומי שלי
ברגע שרגליי דרכו על אדמת נחלת עזריאל ,שרעדה תחתן ,בעולמי
שהתהפך עליי בגיל עשר .הצורך במישהו שיראה אותי ,יציץ אל
92
