Page 87 - 28222
P. 87
אמצע שום מקום
כך הוא כתב.
"לכל היישוב הזה יש דרך ילדותית לממש את החלום להיות
גדולים .בשביל כולם בחוות הניסויים האנושית הזאת להיות גדולים
זה לקנות בית ,להקים משפחה ,לאכול סעודות שבת ,להילחם
בערבים ,להקים קהילה ,והם עושים הכול כמו ילדים שמשחקים אבא
של שבת .הרי הכול כאן מגוחך; הבתים לא בתים ,הקהילה לא קהילה,
השמירה היישובית לא שמירה ,ובכלל ,אין ייעוד ומטרה ,ואין גם
אמצעים להגיע אל המטרה הלא קיימת .אבל אלו מימושים ילדותיים
של חלומות מבוגרים.
"החלום של סמיונוביץ' הוא חלום אפל ,חלום מן היער .ואני — אני
כבר אחרי כל זה ,שיהיה ...רק שראלי תעביר לי את הכסף — אני מוכן
להיות שפן של גורם־שליט אם הוא משלם לי ,הרי גם אדם במעמד
שלי צריך לשרוד ...גם לי יש חלום לגיטימי ...האם מרמלדוב של
דוסטויבסקי לא קיבל את הכסף של סוניה?"
הרמתי את עיניי מהיומן .שכתיבתו הופסקה באמצע .אולי גבר
אבינדב השני ,העצבני ,על אבינדב הראשון ,האינטלקטואל־כמעט,
והוא נטל הפסקת שש־בש.
יהודה אז"ר ניצב מאחורי כתפיי ,שקט ,מכונס ,לפני שאמר ,בשקט,
כמו קורא את מחשבותיי" .ואולי כל המעשה הבן־גוריוני לא היה אלא
חלום ילדותי על מלכות־ישראל־כביכול? ומי אמר שזה לגיטימי?
החלום הישן לשלוט ,לכבוש ,לשפוך דם למען מטרה כביכול ,מטרה
שאמורה לעמוד מעבר להיום ומעבר למחר ,אבל חוץ מהיום ומחר אין
לנו אלא אגדות תלושות"...
אז"ר על זקנו הארוך נראה פתאום אנטי־נביא גדול ושגיא .מעם
הדלת הפתוחה נראו ההרים שרשרת גדולה של חיבוק ארוך ,עגום,
שחיבק את המציאות בחיבוק של סלעים עירומים ,חיבוק מוות נטול
אשליות ,ופניה המאושרות אושר־דמים של רחל ,דובת היער הגדולה,
כמו נתלו פתאום בין שמים לארץ.
87
