Page 82 - 28222

‫שרה פכטר‬

‫לרטון‪ ,‬והיטב — גם זה כאן כמו בכל מקום‪ .‬אין ספק שמנקודת מבט‬
‫לא שיפוטית היה ניתן להכיר ברחל סמיונוביץ'‪ ,‬על מוזרויותיה‪ ,‬כאדם‬
‫הגיוני‪ :‬היא הביעה עמדה שהיתה ודאי אמיצה וקוראת תיגר על האתוס‬
‫הנצחי של נתינה־ללא־חשבון שדבורה הפיצה בכל מחיר‪ .‬אבל בשעת‬
‫מעשה דבורה ואנוכי ראינו אותה כקמצנית הרוטנת ללא סיבה מוסרית‬
‫מספקת‪ .‬ראיתי את רטינותיה וקמצנותה כטבעיות ואף קיבלתי אותן;‬
‫אבל כאשר בפעם המי יודע‪ ,‬כשביקשתי מצרכים ורחל אספה אותם‪,‬‬
‫ושוב העלתה את אותו סומק מצווארה אל פניה — כאשר עובדת היות‬
‫ראלי מעודה־ליטוב הנמענת כבר היתה ברורה‪ ,‬וכן היה ברור כי היא‬
‫יודעת שאני יודעת למי מיועדים המצרכים — לא התאפקתי ושאלתי‬
‫אותה לסיבת הזעם‪" .‬עטרה‪ ,‬מניסיון אישי אני יודעת שפתרון חלקי‬
‫גרוע ממיצויו של מצב קיים עד תומו‪ ",‬ענתה לי‪" .‬האדם הוא מכונה‬
‫שמתקנת את עצמה‪ ,‬אבל תנו לה להבין שהיא מקולקלת‪ ...‬התמיכה‬
‫הזאת בדבר המתפורר הזה לא יכולה למנוע את הריקבון שם‪ ...‬צריך‬
‫להעמיד אותם במקום — אחרת זה ייגמר רע‪ ".‬ריח בלתי מזוהה‪ ,‬כעין‬
‫הסוכר החום השרוף ותערובת וניל וג'ינג'ר אפף קדורנית את מתקן‬
‫ייבוש הכלים‪ ,‬את הכיריים‪ ,‬את כוס תה הצמחים שהניחה לפניי ואני‬

‫סירבתי ללגום‪...‬‬
‫הווידוי הסתיים ואני החילותי מהלכת לאיטי‪ ,‬מאריכה את הדרך‬
‫כדי להיטיב לחשוב על הווידוי שזה־עתה שמעתי; נשרכת‪ ,‬מתהרהרת‪,‬‬
‫רגליי הוליכוני במעלה השביל אל ביתה של דבורה‪ ,‬אך לא הגעתי‬
‫עד שם; כי עוד מרחוק נשמעו קולות מסביבות בית מעודה־ליטוב;‬
‫סטיתי ממסלולי ומיהרתי אל מקור הרעש‪ ,‬ושם ראיתי‪ ,‬שוב‪ ,‬את רחל‬
‫סמיונוביץ' — עם עוד חצי מהיישוב‪ .‬מהבית נשמעו קולות רמים‪.‬‬
‫פילסתי דרך‪ ,‬הודפת אנשים מעל פניי‪ ,‬השקית הכבדה מיטלטלת‬
‫בידיי‪ .‬כל החודשים הללו של איסוף המצרכים וכל השיחות עם‬
‫דבורה ומכתבה של רחל עשאוני על כורחי למעורבת בחייה של‬
‫המשפחה הזאת‪ ,‬שעתה ברור היה כי משהו אפל מתרחש אצלה; לבי‬

‫‪82‬‬