Page 79 - 28222

‫אמצע שום מקום‬

‫לערב רווחה‪ ,‬חייבים להציל את ראלי כי חבל עליה‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬אסור‬
‫בשום פנים ואופן לעשות ולו צעד אחד מכל אלה‪ ,‬והפתרון היחיד‬
‫הוא להמשיך לעבור בית־בית ושכנה־שכנה ולהתחנן לעוד מצרכים‬
‫בשביל ראלי‪ .‬תמיד בשביל ראלי‪ ,‬לא בשביל משפחת מעודה־ליטוב‪,‬‬
‫כי לראלי היתה איזו שהיא נשיאת חן‪ ,‬איזו אהדה בסיסית שזכתה לה‬
‫מנשות המקום‪ .‬משהו בנחישות שלה לאפות פיתות תפוחות ולהגיש‬
‫אותן לילדים עם בצל מטוגן וצ'יפס‪ ,‬משהו בנחישות שלה לא לענות‬
‫לשאגותיו של מנו‪ ,‬שתמיד הציק לו הרעש‪ ,‬שהילדים תמיד הפריעו לו‬
‫לשקוע במשחק השש־בש הנצחי שקיים עם הגנן של היישוב‪ ,‬משהו‬
‫בג'ינג'יות שלה נתן איזו תקווה‪ ,‬הקרין איזו אנושיות‪ ,‬והיא גם הזכירה‬
‫לברכה ולתפילה — בזמן הפרשת חלה בברכה מגושי הבצק העצומים‬
‫שלה — את כל נשות היישוב שתרמו לה‪ ,‬בשמן ובשם אמן‪ ,‬והיו כאלו‬

‫שזה היה חשוב להן‪ ,‬ככה זה עבד‪.‬‬
‫או שלא‪.‬‬

‫הבן הגדול של מעודה־ליטוב היה ילד חמוד‪ ,‬בן תשע‪ .‬שלום‬
‫שבאזי‪ .‬שם פרטי כפול על שמו של המנהיג הרוחני התימני‪ ,‬המשורר‪,‬‬
‫המיסטיקן‪ ,‬ענק הרוח‪ ,‬והכול הרימו גבה אך בסוף התרגלו‪ ,‬והיה בו‬
‫בשם כיסוף עמוק‪ ,‬מרטיט‪ ,‬להיאחז בשיריו המשיחיים‪ ,‬הגואלים מניה‬
‫וביה כל נפש ובשר‪ ,‬וראלי טיפסה על קיר הזכוכית של צלו הענקי‬
‫של המשורר‪ ,‬ונפלה‪ ,‬כנראה‪ ,‬כי עובדה שהיא כאן‪ ,‬עדיין‪ ,‬מהלכת‬
‫על אדמת ספר־המדבר הנחלת־עזריאלית‪ ,‬וגאולתו של המשורר עדיין‬
‫לא הגביהה אותה טפח מעל הקרקע‪ .‬לשלום שבאזי היו בעיות לא‬
‫קלות; לעתים דומה היה כסובל מהזיות שונות‪ ,‬שגבלו גם בהתנהגות‬
‫על סף האפליפטית — נפילות על הארץ עם ריר ניגר ועם משפטים‬
‫תלושים — והוא אף היה ניצב לגמרי מאחור בכל הנוגע להבנת הנקרא‬
‫ופחות מכך — ספק גדול היה אם ידע קרוא וכתוב‪ .‬ביישוב הוא "למד"‬
‫בכיתה המתאימה לגילו — כיתה ד'‪ ,‬אך לא היה ברור מה הוא בעצם‬

‫עושה שם‪.‬‬

‫‪79‬‬