Page 76 - 28222
P. 76
שרה פכטר
***
בקצה השני של הסקאלה ,ייחודה של משפחת מעודה־ליטוב לא רק
בעוני הקיצוני שממנו סבלה ,כי אם גם בתלישות המוחלטת משגרתם
של שאר בני האדם — שגרת העבודה .עבודה?! אנחנו?! יכולת באותה
מידה להציע להם לטוס על מטאטא מהקרוואן שלהם עד ים המלח,
לדוג בו שפמנון קטן ולחזור בריצה שפופה .לעבוד היה עניין מופרך
לחלוטין מבחינתם .במקרה שלהם היה היעדרה של עבודה תוצאה
של עצלות במוצהר; אי־תעסוקה במובנה הגרוע ,מצב שבו שני בני
הזוג לא עובדים .כי ככה .ואין לכלכלה המשפחתית כל גב ממשלתי.
הגמלאות וההקצבות שמדינות מערביות מעניקות למשפחות המצויות
בסטטוס כזה — אינן משולמות להם; מבחינת המדינה ,תיק מעודה־
ליטוב אינו קיים .לא ידעתי מדוע לא פנו לרשויות ,אך היה ניתן להניח
כי האלימות וההזנחה ששררו במעונם היו גורמות לרווחה להוציא את
ילדיהם מחזקתם .אני וכולם הנחנו שהמזניח הוא אבי המשפחה ,וכי
הוא המונע כל פנייה לרשויות .אז הנחנו.
"לא תעבוד שבעת ימים בשבוע ,עשרים וארבע שעות ביממה,
כאשר ציווך קרל מרקס" .אין לי מושג מי היה מרושע ומתוחכם דיו
לרסס את המילים הללו באותיות ענק שחורות על השפריץ הלבן
שכיסה את קיר הקרוואן של משפחת מעודה־ליטוב ,אבל מר מעודה־
ליטוב לא הרגיש צורך לנקות את הכתובת .שאני אעבוד כדי לנקות
את זה? הרי זה מפריע רק לאלה שבחוץ ,שהם ינקו ...וחוץ מזה ,אסור
לעבוד ,כמו שכתוב על הקיר ,נהג לשאוג בקול גדול ,צרוד מעישון,
חובט באגרופים על קירות הקרוואן העשוי גבס וצמר סלעים.
בכל פעם שראיתי אותו ,הוא נד ָמה לי כאיש בור וגס רוח במובן
העתיק והטבעי של המילים — דל הבנה ,חסר תרבות ,בטלן מקצועי
מהסוג שהיה חידוש אפילו בנחלת עזריאל .תמונה שגרתית שלו עולה
בעיני רוחי :אבינדב מעודה־ליטוב יושב על כורסה עתיקת יומין ,צבעה
76
