Page 73 - 28222

‫אמצע שום מקום‬

‫שהיא איננה נרמזת‪ ,‬אמרתי ישירות‪" ,‬אני יכולה אולי לישון אצלכם?"‬
‫פניה התבהרו‪" ,‬בואי‪ ,‬היכנסי‪ .‬יש ספה גדולה בסלון‪".‬‬

‫בשעות הדמדומים בטירה חוויתי חוויה משפחתית שלווה‪ ,‬כאשר‬
‫שתי בנותיה הקטנות והמושלמות למראה של רחל שיחקו בחדרן‪,‬‬
‫וניחוחם של בשר צלוי ושל שעועית ברוטב רטט באוויר‪ .‬והבית‪ ,‬כן‪,‬‬
‫כן‪ ,‬הבית‪ ...‬לא‪ ,‬אינני מדברת רק על הנדיבות האלימה כמעט של‬
‫העץ האינסופי שיצר את המעון המופרז הזה‪ ,‬אלא גם על הרהיטים‪,‬‬

‫השטיחים‪ ,‬השולחנות והסדר‪ ,‬הסדר המופתי‪.‬‬
‫בשעות הלילה שכבתי אפרקדן על הספה הרכה‪ ,‬אותה "הספה‬
‫הגדולה בסלון"‪ ,‬הווילונות היו מוסטים קמעה‪ ,‬כך שרוח קרירה חדרה‬
‫פנימה‪ .‬תמונת הדיוקן שעל הקיר‪ ,‬העתיקות‪ ,‬כלי הזכוכית‪ ,‬שנשקפו‬
‫פעמיים במראות שהקיפו אותם‪ ,‬הונחו סביבם בצורה אומנותית‪ ,‬כל‬
‫הדברים הללו גירשו את השינה ממני‪" .‬חבל לבזבז זמן על שינה‪",‬‬
‫חשבתי‪ ,‬קמתי והתיישבתי אצל השולחן הסלוני הגדול‪ .‬בניגוד‬
‫לקרוואנים האחרים ביישוב‪ ,‬בביתה של רחל לא היתה דלת שהפרידה‬
‫בין הסלון למטבח‪ ,‬ויכולתי‪ ,‬ממקומי‪ ,‬לסקור גם אותו‪ .‬זה היה ללא‬
‫ספק מטבח שונה ממטבחנו שלנו‪ ,‬הקטן‪ ,‬המרושל ומדיף הניחוח‬
‫האימהי כל כך‪ ,‬החמים‪ .‬כאן זעקו ארונות המטבח רהבתנות שלא‬
‫הלמה את נחלת עזריאל‪ ,‬בגודלם‪ ,‬בעיצובם ובציפויי פורניר־האלון־‬
‫המבוקע שהתהדרו בהם; המקרר והכיריים בהקו בניקיונם‪ ,‬המעיד על‬
‫צחצוחם היומי‪ ,‬ומעם הקיר שלמראשותיהם של הסועדים על שולחן‬
‫האוכל ניבטה יצירה שתיארה אדם רוכן אל פת קיבר שחורה־שחומה‪,‬‬
‫ואל ספל נחושת מלא מים‪ ,‬כשעל פניו נסוך מבט של אושר; "פאינה‬
‫ידלין‪ ,‬אוכל אמיתי‪ — 1961 ,‬אקריליק על קנבס"‪ ,‬נכתב בלוחית‬
‫פליז שנקבעה במסגרת‪ .‬זה היה בית‪ ,‬מעון‪ .‬שלווה אפפתני כמו היה‬
‫הכול פרוש על כף ידי‪ ,‬כמו היו החיים שחייתי עד עכשיו רק הקדמה‪,‬‬
‫ועכשיו זהו הסיפור עצמו והוא נעים כל כך‪ ,‬כמו פלומה של אפרוח‪.‬‬
‫ממקומי על הספה בהיתי בעשרים צנצנות שקופות‪ ,‬מלאות‬

‫‪73‬‬