Page 70 - 28222

‫קרוואן מספר שש‬

‫היינו יחידאים‪ .‬שונים‪ .‬כמו כלואים בשריון צב עתיק‪ ,‬נחושתי‪ .‬שרויים‬
‫בבועה מושלמת‪ ,‬בממד מקביל‪ ,‬שבו הרים מדבריים צחיחים‪ ,‬אלימי‬
‫פסגות‪ ,‬עוטרים את המרחב‪ ,‬ואד כחלחל העולה מים המוות אופף את‬
‫קו הראות‪ ,‬יוצר חיץ וסורג בינך לבין העולם‪ .‬אבל היו כאן בני אדם‬
‫זהים לאלו שהיו בכל מקום‪ .‬עניים‪ .‬עשירים‪ .‬בינוניים‪ .‬כאלו שלא‬
‫רצו לתת‪ .‬כאלו שרצו לקחת‪ ,‬אבל לא מכל אחד‪ .‬בכל מקום אנשים‬
‫נולדו‪ ,‬חיו מעט או הרבה‪ ,‬ומתו; וכדי לעבור את השנים שבין הלידה‬
‫למוות‪ ,‬היה צריך לאכול‪ .‬מזון הוא טובין הנרכשים תמורת כסף‪,‬‬
‫כך מלמדים בשיעורי כלכלה‪ ,‬שיעורים שאינם מתקיימים‪ ,‬כמובן‪,‬‬
‫בנקודת ההתיישבות הפרימיטיבית שהייתי חלק ממנה בשלב זה של‬
‫חיי — ואולי זהו הצידוק לכך שהיו מסביבי אי אלו משפחות שגם‬
‫הן‪ ,‬כמו כולם‪ ,‬נזקקו למזון כדי לשרוד‪ ,‬בלי שיהיו בידם האמצעים‬
‫לרוכשו — ובלי שעשו מאמץ מינימלי להשיג‪ ,‬באמצעות יזע ודם‪ ,‬את‬
‫האמצעים הללו‪ .‬אנשים אצלנו חיו איכשהו‪ ,‬מן האוויר‪ ,‬כמו תפוח‬

‫‪70‬‬