Page 65 - 28222

‫אמצע שום מקום‬

‫אינדיווידואליים‪ ,‬תאי כלא שבהם כלאת את המציאות‪ ,‬אילפת את נמר‬
‫ההוויה הממשית להיות אתה‪ ,‬להיות הדמיון שלך‪ ,‬הבדיה‪ ,‬ה"כאילו"‪,‬‬

‫כמו היית שליט קטן וגחמני הבורא ממלכה משלו‪.‬‬
‫וכאן הגיע מנוח‪ .‬מנוח ייצג אינטרסים של הון‪ ,‬של התמסדות —‬
‫בוודאי היתה למאן דהוא כוונה למסד את ההתיישבות השולית של‬
‫אנשים כמונו; מין מיסוד של פח האשפה החדש של שנות השמונים‬
‫והתשעים בחברה הישראלית‪ ,‬סוג של עיירת פיתוח לנידחי החברה‬
‫החדשים — אין לי מושג אם לזה התכוון מנוח‪ ,‬או התכוונו אלו‬
‫שעמדו מאחוריו‪ ,‬אבל מה שברור‪ ,‬שבית הוא ממשות שאליה אי‬
‫אפשר להתכחש‪ .‬בטון וקירות ואמבטיות ממשיים לא ניתן להכחיש —‬
‫הציוויליזציה מאיימת על חיות היער האנושיות‪ .‬לכן זעקת הגוועלד!‬
‫נשמעה היטב — האימה בעיניים הופיעה — ומנוח הפך לסוג של מלאך‬

‫מוות עבור האשליה המיטיבה שהיתה אנחנו‪.‬‬
‫כי אל נחלת עזריאל נגרפו אדם ומשאו שאות קין הוטבע במצחם‬
‫על ידי החברה הנורמטיבית‪ .‬כולנו ברחנו ממשהו‪ ,‬אך גם הוברחנו —‬
‫אות קין ברור‪ ,‬ממשי‪ ,‬היה על מצח כל אחת ואחד מאיתנו‪ .‬האות‬
‫הזה סימן אותנו גם בינינו לבין עצמנו; הוא היה‪ ,‬כמה אבסורדי‪ ,‬חלק‬
‫מהעולם החדש שבראנו לעצמנו — חלק מהעולם שעליו איים מתווה‬

‫הבתים העבדיאני‪.‬‬
‫האימה של יוסי מהמחבל כביכול לא היתה אלא כסות לפחדים‬

‫שהתרוצצו בקרבו‪.‬‬
‫המחבלים הדמיוניים היו הבריחה שלו מהאויב האמיתי — העובדות‪.‬‬
‫לכן הבית היה המחבל האמיתי‪ ,‬וה"מחבל" הערבי המדומיין היה יציר‬

‫כפיו מרובבות שמן הרובים העכור‪ ,‬המאוס‪.‬‬
‫כשמנוח הגיע אליו עם רעיון לבניית בית משלהם‪ ,‬זה נשמע הגיוני‬
‫מאוד לכאורה‪" .‬אתה יודע שאנו עומדים בפני שיווק מאסיבי של בתים‬
‫לתושבי היישוב‪ "...‬סח לו‪" ,‬ובמחיר לא גבוה תוכל לקנות לך אף אתה‬
‫אחת כזו‪ ,‬יוסי‪ ,‬עם חצר גדולה למטווחים‪ ".‬יוסי‪ ,‬רועד בחשאי מהפחד‬

‫‪65‬‬