Page 62 - 28222
P. 62
שרה פכטר
"עבר צבאי? קשה לי להאמין אפילו שאבא שלו שירת בצבא",
מילמל אחי מרדכי בעודו נוגס בכריך של סרדינים מבוצלים נוטפי
שמן ,שטיפטף מפיו אל סנטרו — כי הוא ,לפחות ,נראה כפי שהיה
באמת ,כפי שהיינו כולנו.
והיו גם ההיעלמויות .הוא היה נעלם לשבוע ,לעשרה ימים .בלי
הודעה מראש או הסבר למפרע ,כמובן ,וחוזר עם ניצוץ בלתי מפוענח
בעיניו .בעיניי היה זה ניצוץ של תבוסה ,ניצוץ של כניעה והשלמה.
אילו היתה השמירה נתונה באמת בידי אדם זה ,כולנו היינו בצרה,
אך הנס הוא שזה לא ממש תלוי בו ,כמו שכתוב בתהלים" :אם ה'
לא ישמור עיר ,שוא שקד שומר" .יוסי הרבש"ץ לא חדל מלנהל את
טקסיו :בכל בוקר הוא מניח את אוכף העור המשובח על גבו של סוסו,
רוכב עליו תוך שהוא נועץ בצדו בחיבה את נעליו הספק צבאיות,
ומפטרל סביב היישוב .הוא קרא לסוסו האדמוני ,הגמיש והיפהפה
"ג'יי רולינד" ,ולאיש לא היה מושג מדוע .על כתפו רובה האם־16
הארוך ,בוהק ומנצנץ בקרני השמש .הרובה האימתני הזה לא מספיק
לו ,כמובן; כמה אויבים כבר ניתן למוטט ברובה בודד? למרות מחסנית
הכדורים הנוספת שנשא עמו לכל מקום ,חגר למותניו גם אקדח
בנרתיק עור עשוי ביד — פריט חובה אצל קאובואים אמיתיים ,אבל
האקדח נראה איכשהו כמו מזויף בתוכו.
בפעם הראשונה שפגשנו אותו הוא קידם את פני הוריי ב"ברוכים
הבאים למקום" ,ואז ,עוד לפני שענו לו ,הציג בפניהם את רשימת
הסכנות שאורבות לכל מי שגר כאן .אמא החווירה .גם ככה אינה
יודעת שיזפון בריא מהו ועורה לבנבן .אבא רץ להביא לה כוס מים,
שמחציתם נשפכו על הרצפה; גם הוא היה נתון בסערת רגשות ,אבל
בכל זאת; הוא היה מנהיג השבט שלנו .אנו ,הקטנים ,הסתובבנו
מבולבלים בין שני הורינו ההמומים .זעקה מכיוון הדלת ,שנהגתה
במבטא אמריקאי מתגלגל ,ניערה לרגע את משפחתנו .זו היתה דבורה,
שבאה עם פאי התפוחים האדיר שלה ,פאר הקולינריה היישובית,
62
