Page 63 - 28222

‫אמצע שום מקום‬

‫והתפלצה למחשבה שעקב אי־כשירותם של המבוגרים תהיה מנחתה‬
‫לטרף לבני נוער אשר לא יבינו שגב ערכה‪" .‬מישהו עם רובה היה כאן‬
‫קודם ו‪ "...‬החלה אמא לגמגם‪" .‬את מתכוונת ליוסי‪ ,‬רכז הביטחון‪,‬‬
‫אלוקים אדירים‪ ",‬וכך התפוגג לו המתח כולו‪ .‬עד היום אמא טוענת‬

‫שלולא דבורה‪ ,‬היינו עוזבים את היישוב מיד‪.‬‬
‫וכך בכל פעם שמשפחה חדשה מגיעה למקום‪ ,‬אבא רץ להזהיר‬
‫אותם שלא ייקחו את דבריו של האיש עם הרובה ברצינות יתרה‪ .‬כי‬
‫חלק מההנאה של יוסי טמונה בהסרת הצבע האדום מלחייהם של‬
‫אנשים‪ .‬הבעיה בהנאה הזאת שהיא לא הדדית‪ ,‬אבל קמיל הוא כנראה‬

‫פרש בודד בכל זאת‪.‬‬

‫לימים‪ ,‬בעודי מנתחת את ייסורי חייו של היישוב נחלת עזריאל‪,‬‬
‫הירהרתי ביני לביני על הסמל המובהק מכולם של המקום‪ :‬הקרוואן‪.‬‬
‫הרי כשאני‪ ,‬או כל תושב אחר‪ ,‬מתחילים להגות במקום‪ ,‬היצירה‬
‫המסוימת מאוד הזאת של האדם המודרני — הקרוואן‪ ,‬עולה בעינינו‬
‫כאילו היא־היא היישוב‪ .‬נכון‪ .‬מעבר לקרוואנים היה ביישוב מעט‬
‫מאוד‪ .‬אך מדוע‪ ,‬בעצם‪ ,‬עמד היישוב שנים כה רבות ובקרבו‬
‫קרוואנים־קרוואנים‪ ,‬ותושביו כה ממאנים להתבסס‪ ,‬להתמסד‪ ,‬למלא‬
‫בשלמת בטון ואבן את שיממון חייהם? הלא היהודי הגלותי תמיד‬
‫שאף לתחושת קבע‪ ,‬ליציבות‪ ,‬להאמין במיתוס "הקץ לנדודים" —‬
‫והנה כאן עולם הפוך ראינו‪ :‬בבוא מנוח עבדיאן להציע לכל תושב‬
‫ותושב את האפשרות לרכוש בית — ולו במחיר שבעצם היה אפשרי‬
‫גם לכיסינו הריקים שם‪ ,‬בעוני הגדול — היה עליו ממש להילחם‪,‬‬
‫להרצות‪ ,‬לאיים‪ ,‬להערים בעורמה ולחבל בתחבולה‪ .‬מדוע זה‬

‫היה כך?‬
‫אדם בורא לעצמו עולם דמיוני‪ ,‬שבו האני הפנימי שלו חי‬
‫בעולם אחר‪ ,‬בזמן אחר‪ ,‬בהוויה היחידה שבה הוא יכול להגשים‬
‫את החלומות והתשוקות העמוקים ביותר שתודעתו מייצרת‪ .‬זהו‬

‫‪63‬‬