Page 64 - 28222

‫שרה פכטר‬

‫עולם המכחיש מעצם טיבו את העידן האמיתי המתרחש במציאות‬
‫הממשית — עידן שבו המלחמה‪ ,‬השלום או החברה אינם זקוקים למי‬
‫שהוא באמת‪ ,‬וכופים עליו את הסדר שלהם; לפיכך האדם שהבין את‬
‫הקונפליקט הזה‪ ,‬צריך לקבל הכרעה מוסרית אמיתית בין שני צירי‬
‫חיים אפשריים — הציר האישי שלו‪ ,‬הבדוי‪ ,‬הדמיוני‪ ,‬הסובייקטיבי‪ ,‬אך‬
‫המדויק לאור מבטו הפנימי ביותר; או הציר האמיתי‪ ,‬הממשי‪ ,‬הזמן‬
‫והמקום בני הקיימא והעובדתיים — עידן המתנכר ל"עצמי" שלו‪ ,‬אך‬

‫נוכח וקיים ומתהווה באמת‪.‬‬
‫אני זוכרת אוסף תמונות חי וחד מנחלת עזריאל‪ ,‬תמונות שנראו‬
‫כאילו יצאו מסרט אימה ושיגעון‪ ,‬שנכתב בהשראת איזה אני דמיוני‬

‫פרוידיאני‪:‬‬
‫גבר מגודל‪ ,‬מזוקן‪ ,‬בווסט דהוי‪ ,‬מתחבק בעיניים עצומות עם פסל‬

‫תיש ענקי‪ ,‬מזוקן‪ ,‬בגובה אדם‪ ,‬במין מחוות עצבות‪.‬‬
‫גבר רזה‪ ,‬צמוק‪ ,‬גבוה באופן בלתי הגיוני‪ ,‬שולף אקדח מול גבר‬
‫בזקן מכסיף קצר‪ ,‬שממהר מצדו להרים ידיים ברפלקס שהיה יכול‬

‫להיוולד בו רק מבהייה אינסופית בסרטי פעולה‪.‬‬
‫גבר שנראה כמו לורד אנגלי‪ ,‬נוטל בידיו סל מלא אביזרים לעישון‬
‫מקטרות‪ ,‬ומשוטט עמו להנאתו בתוך המתבן הענקי של היישוב‪ ,‬שבו‬
‫נערמו ערמות ענק של מספוא ותבן לחיותיו ולבהמותיו של היישוב‪,‬‬

‫וכן ערמות מפלצתיות של זבל אורגני‪.‬‬
‫ילד בן שתים־עשרה רוכב על חמור סורר‪ ,‬הנוטל אותו עמו‬
‫היישר לתוך שלולית ענקית שנאגרה במכתש‪ ,‬אשר למרגלות אחד‬
‫הקרוואנים השוליים ביישוב‪ .‬הילד נראה אדיש למצב‪ ,‬כמו ציפה‬

‫לאיזו השתכשכות בריאה במים העכורים‪.‬‬
‫כל התמונות הללו הן תמונות של האדם שמימש את הצורך‬
‫לשחרר את האני הפראי‪ ,‬הדמיוני‪ ,‬אשר בקרבו — בלא שהממשות‬
‫תאיים עליו‪ .‬כי כל הממשויות סביבו לא נוצרו אלא מבודדים‪ ,‬איש‬
‫ואיש ועולמו האישי‪ ,‬שיצרו "יישוב" שאינו אלא אוסף של תאי כלא‬

‫‪64‬‬