Page 84 - 28222

‫שרה פכטר‬

‫ברגע שיצאתי מהקרוואן‪ ,‬ראיתי אלומת אור במרחק שבעים מטר‬
‫מתחתיי — בין הקרוואן של דבורה לגדר לא הפרידה אלא חלקת שדה‬
‫בר מלאה קוצים ודרדרים‪ .‬אלומת האור‪ ,‬כיווצתי את עיניי והסקתי‪,‬‬
‫לא היתה זהה לפנס של החיילים‪ .‬אותו ידעתי לזהות‪ .‬היה זה משהו‬
‫רציני ביותר‪ ,‬כמעט זרקור לפי מושגיי‪ ,‬ומטרתו היתה חשיפת מרחב‬
‫גדול ככל הניתן משני צדיה של הגדר היישובית‪ ,‬כדי לזהות פרצה‬

‫בגדר או גרוע ממנה‪ ,‬עקבותיו של פורץ‪.‬‬
‫כעת לא היתה זו אלא אלומה צנומה‪ ,‬מהוססת‪ ,‬שני צללים‬
‫בגדלים שונים הצטיירו אט־אט בסביבות האלומה‪ .‬קרבתי אליה‪,‬‬
‫והיא התנועעה קמעה‪ ,‬כמכושפת‪ ,‬ואני לא חשתי פחד‪ ,‬כעש אל האור‬

‫נמשכתי והלכתי‪.‬‬
‫ממרחק עשרים מטר בערך ראיתי את רחל‪ ,‬פניה סמוקות‪ ,‬בידיה‬
‫שוב אותה סיגריה עבה‪ ,‬משונה‪ ,‬ובידיו של שבאזי סיגריה זהה והוא‬
‫מכניס ומוציא אותה מפיו‪ ,‬רגליו כושלות והוא מתנודד בקושי‪ ,‬צועד‬
‫אל מולי‪ ,‬איננו משגיח בי‪ .‬רחל היתה עם הבעה משונה על פניה —‬

‫ספק־שיכורת אושר ספק־שבעה‪ ,‬כאילו טרפה ציד‪.‬‬
‫מה קורה פה?‬

‫ואז הבחנתי כי בידיו של שבאזי גם חייל עץ ללוח שחמט‪ .‬וגם‬
‫שוקולד‪ .‬ושפנקס צ'קים לח‪ ,‬מסמורטט קמעה‪ ,‬נתון בידה של רחל‪.‬‬

‫נטלתי את זרועה ומשכתי אותה הצידה‪ .‬היא נרעדה והצטמררה‬
‫כשנגעתי בה‪ .‬ופתאום היתה היא הילדה ואני המבוגרת‪.‬‬

‫לדרישתי התקיפה להסבר היא נתגמגמה‪ ...‬ואז התוודתה‪ ,‬כושלת‬
‫והולכת לעבר ביתה של דבורה‪" ,‬להחזיר את הילד‪ ".‬דמותה של ראלי‬
‫במטפחתה ההדוקה כבר נראתה מהלכת בהיסוס לעברנו מן הקרוואן‪.‬‬

‫רחל התוודתה ובכתה‪.‬‬
‫השעמום נתן בה אותותיו‪ ,‬והיא התחילה להתעניין בכל סודותיו‬
‫של עולם הצמחים הרפואיים‪ .‬זה התחיל בתמימות ובחוש ילדותי‪ ,‬לא‬
‫שונה בהרבה מלנסות עוד מתכון של מרק‪ ,‬של עוגה או של סלט‪ .‬היא‬

‫‪84‬‬