Page 89 - 28222

‫אמצע שום מקום‬

‫היא גדלה בריברדייל‪ ,‬אמריקה‪ ,‬להורים קשוחים‪ ,‬אבא שופט ואמא‬
‫עורכת דין‪ ,‬ששפטו אותה לכף חובה מיד עם לידתה‪ ,‬ביקורת לארוחת‬
‫בוקר‪ ,‬ביקורת לארוחת צהריים ושאריות לארוחת הערב המשפחתית‬
‫הקבועה‪ ,‬שעליה הקפידו למרות שיצאו ביחד לעבודה בשבע בבוקר‬
‫וחזרו ביחד בשש בערב‪ .‬פעם בשבוע נהגו לערוך מסיבה לכל‬
‫הקולגות‪ ,‬והיא ואחותה הצטנפו בחדרן ושמעו למחרת כמה הן לא‬
‫בסדר‪ .‬ככה היא גדלה‪ ,‬בתחושה שהיא לא בסדר‪ ,‬והיא לא היתה‬
‫בסדר‪ .‬ולכן היא גם מצאה את עצמה גרושה עם בת אחרי מסיבת‬
‫חתונה שעלתה מאות אלפי דולרים‪ .‬הם הגישו לה את החשבון יום־‬
‫יום‪ ,‬מדי שבוע‪ ,‬הם גם הסבירו לה שהיא אמא לא בסדר‪ ,‬ואם הכול‬
‫לא בסדר‪ ,‬אז מה כן בסדר? יום אחד היא קמה ועזבה עם בתה‪,‬‬
‫ככה‪ ,‬בלי לקחת מההורים שלה דולר‪ .‬הסתובבה בעולם‪ ,‬השתמשה‬
‫בתואר שלמדה באוניברסיטה כדי למלא את המקרר באוכל‪ ,‬תירגמה‬

‫ותירגמה‪.‬‬
‫אפילו הנחמה שמצאה בזרועות חברה שהפגישה אותה עם עולם‬
‫של תורה והלכה‪ ,‬לא עזרה‪ .‬הביקורת התערבבה לה עם הנפש וככה‬
‫היא מצאה את עצמה‪ ,‬אחרי עשרות שנים ודילמות‪ ,‬מחשבות והורים‬
‫שכבר אינם‪ ,‬עם הביקורת תלויה באוויר כמו מנוף מאיים‪ .‬גם הבת‬
‫שלה סבלה מביקורת קיומית‪ ,‬שיחזרה את כאב ילדותה‪ ,‬וכמוה‪ ,‬ברחה‬
‫רחוק‪ ,‬חזרה לאמריקה וניתקה איתה קשר‪ ,‬משאירה מאחוריה אישה‬
‫בודדה מלאה באשמה‪ .‬ורק לדמיין את הירושה שהשאירו לה ההורים‪,‬‬
‫שאותה תשקיע בסוף ותקנה דירה ביישוב‪ ...‬אבל עד שתקנה‪ ,‬דבורה‬
‫דאגה לה‪ .‬דבורה דאגה לכולם‪ .‬דבורה דאגה גם לשלוח לה אוכל‪,‬‬
‫ולכן הייתי כאן בשליחות‪ .‬שליחות עם עוגיות מסוכרות‪ .‬זו לא היתה‬

‫הפעם הראשונה‪.‬‬

‫עכשיו צפיתי בה יושבת בקרוואן שלה‪ ,‬רוכנת־גוחנת מול מחשב‬
‫ישן‪ ,‬אורו הירקרק כגחלילית מטיל צל על שולחנה הגס העשוי עצים‬

‫‪89‬‬