Page 99 - 28222

‫אמצע שום מקום‬

‫את עצב המוות של השואה באופן חד ממנו‪ ,‬ואשר סיים את חייו‬
‫מתוך מחלת נפש עמוקה ש ִקצה ההכרחי כמעט היה התאבדותו בנהר‬
‫הסן‪ .‬ובכן‪ ,‬בר טרפון זיווג ביניהם‪ .‬כעת שוכבת אסיה גוטמן על‬
‫רצפת ביתה לאחר שאיבדה עצמה לדעת‪ ,‬ולידה‪ ,‬בארון פתוח‪ ,‬חנוט‬
‫בתכריכים‪ ,‬שוכב צלאן‪ ,‬לאחר שנמשה מנהר הסן‪ ,‬שוכב ומתאווה‬
‫לסיגריה שלאחר המוות עם מושא חלומו המתה‪ ,‬ובשישי בשקיעה‬
‫דווקא‪ ,‬שהרי צלאן לא היה דתי‪ ,‬ומלבד זאת הלא המתים פטורים מן‬
‫המצוות; והוא מתאווה גם לחוש את השמש בקרניה הדוקרות את‬
‫גופו כמו היה זה יום שמשי הראוי להשתזפות הגונה‪ ,‬אלא שהשמש‬

‫שחורה‪.‬‬
‫איך מתרגמים שיר כזה לדנית? איך? בזמן שקראתי‪ ,‬אמילי‬
‫הסתובבה בבית עם הסיגריות שלה‪ ,‬וממש ראיתי אותה משתנה‪,‬‬
‫כאילו חוותה את ייסורי המוות שתיאר בר טרפון‪ .‬היא התחילה‬
‫לצעוק‪" ,‬עטרה! אני נחנקת‪ ".‬לעולם לא אדע‪ :‬האם איזה ניצוץ‬
‫מיסטי אמיתי הגיע מעם ארונותיהם של גוטמן וצלאן‪ ,‬וחיפש את‬
‫גאולתו דרך גרונה של המתרגמת הנזירית? או שאמילי פשוט‬
‫נשאבה אל האופל הנוכח‪ ,‬הפיזי כמעט‪ ,‬ביצירתו של בר טרפון‪,‬‬
‫כאילו האיכות הסיפורית בראה מציאות שמצאה לה את גופה של‬

‫אמילי להתממש בו?‬
‫מי יודע‪.‬‬

‫נלחצתי כהוגן‪ .‬בכותונת רצתי לבית של דבורה‪ .‬לא סמכתי על‬
‫הטלפון‪ .‬הערתי אותה‪ ,‬והיא‪ ,‬בשניות‪ ,‬נכנסה לנוהל חירום‪ ,‬העירה את‬
‫איש ההצלה היישובי — שהיה יעיל מאוד בלהפחיד יישוב שלם‪ ,‬אבל‬

‫חלש מאוד בלהרגיע את אמילי‪ ,‬שעכשיו הזדקקה להנשמה‪.‬‬
‫בתוך כל המהומה הגיעה מונית יפהפייה ליישוב ונראתה כמו‬
‫מרכבותיו של איזה אל מן המכונה‪ .‬במונית ישבו קרוביו של פטי‬
‫שהקדימו בואם‪ .‬הם לא מצאו את דבורה בבית‪ ,‬וכמובן‪ ,‬בעיניים‬

‫כבדות מיעפת באו למצוא אותה בקרוואן של אמילי‪.‬‬

‫‪99‬‬