Page 191 - 28222

‫אמצע שום מקום‬

‫עם גירושה של דבורה מן הכת עבר מה שעבר על מנוח — לימים‬
‫מנוח עבדיאן מיודענו‪.‬‬

‫הוא חש קרוע‪ .‬הנאמנות הכלבית למסדר‪ ,‬לאדון־המסדר‪ ,‬העמידה‬
‫אותו כנגד נאמנותו־שבלב לדבורה‪ .‬מנוח היה קרוע‪ ,‬אך צו הקולר‬
‫מכריע תמיד את הכלב‪ ,‬אומר הכלל הישן‪ ,‬וזה מה שקרה‪ .‬מנוח שירת‬
‫את עובד בכל הפעולות שנועדו לגירושה של דבורה ולהפרדתה מבנה‪.‬‬
‫הילד חונך במוסדות פיצ'נשטיין‪ ,‬אך לא טופח כבנו של עובד‪ .‬כי‬
‫היחס ל"בן של הטמאה" — של מי שהוקעה מן הכת‪ ,‬ומבחינתם אות‬

‫קין על מצחה — לא הזמין טיפוח‪.‬‬
‫לימים עלה לארץ והיה מנוכר לחלוטין לכת‪ ,‬מלבד אמונה בדתה‬

‫השבתאית־פרנקיסטית‪.‬‬
‫לעומת הבן‪ ,‬היה העבד‪ :‬מנוח — לימים עבדיאן — המשיך לשרת‬
‫את המסדר במגוון הצטרכויותיו‪ ,‬ולא נקט שום צעד עצמאי למעט‬
‫מגעיו — תמורת תשלום — עם אחד‪ ,‬בן־בלי־שם‪ ,‬שהציג את עצמו‬
‫כנציגו של חוקר מכובד בירושלים המחפש את שרידיהן של כיתות‬
‫פרנקיסטיות בנות ימינו במסגרת מחקר גדול‪ .‬הסיפור על חזרת הש"ץ‬
‫הנעדרת ביום רביעי הריח לו כבר שנים כספיח שבתאי למהדרין‪,‬‬
‫וסגירותה של הקבוצה הביאה אותו לרחרח; הוא חיפש "עשבים‬
‫שוטים" שישפכו אור על החושך הזה‪ .‬מנוח שיתף איתו פעולה‪ .‬אולי‬
‫היה בזה פורקן זוטא לקנאתו באטקסוב‪ .‬אולי הסכומים הקטנים שנציגו‬
‫של יהואש עדאל — זה היה החוקר — "שיחרר" לו‪ ,‬הכריעו‪ .‬מכל‬
‫מקום‪ ,‬אט־אט נוספו פריטי מידע לאוסף העדאלי‪ .‬תיאור גירושה של‬
‫דבורה‪ ,‬שעצם תיאורו האובייקטיבי בפני גורם חיצוני היה עוון מחריד‬
‫במושגי פיצ'נשטיין־אטקסוב‪ ,‬ותיאור הדרתו של בנה‪ ,‬גרמו למנוח‬
‫הצחיח כסלע סוג של ריגוש מלחלח‪ .‬ימים ושנים חלפו‪ .‬אטקסוב‬
‫הגיע למדדי עושר כאלו‪ ,‬שהכריחו אותו לעבור לחליפות יוקרתיות‬
‫ולהתחכך באלפיון העליון‪ .‬מעמדו עלה גם בקרב האורתודוקסיה וגם‬
‫בקרב חוגים וושינגטוניים שהבינו שאטקסוב משדד מערכות‪ .‬אביו‬

‫‪191‬‬