Page 190 - 28222
P. 190
שרה פכטר
כעת דבורה עייפה מכל זה ,אינני יודע אם היא נסוגה בהדרגה
מתפקוד ומנטילת אחריות ,או להפך ,מטעינה את עצמה בכוחות
שעוד תזדקק להם כשפרקים נוספים בסרט הבלתי נגמר הזה יעלו אל
במת החיים והמוות.
כששאלתי אותו אם אוכל להיכנס ולראות אותה ,משך בכתפיו .היא
לא כאן ,הפתיע אותי .לעתים ,אמר ,דבורה יוצאת להליכה מעבר לגדר
היישוב .לא פוחדת .מתייצבת מול הטבע הפראי .אולי מחפשת במה
להיאחז ונשאבת אל הנופים הבראשיתיים ,ואולי מחפשת פרספקטיבה
גדולה יותר מהקופסה הזעירה הזאת שהיא היישוב הקטנטן שלנו.
להביט ממנה על היישוב ,על החיים ,על עצמה ...אגל דמעה זלג
במורד לחיו ,ואני דימיתי אותו נסחף לנחל ערוגות ,ומשם לים המלח
בואכה סדומה ,מחלחל אל ים המוות עם כל הטוב המדומיין שהשלינו
את עצמנו לגבי קיומו.
יצאתי לחפש אותה .רוח נשבה לפתע מגדר היישוב והחוצה וסחפה
את ההיסטוריה הקטנה שלי .שעכשיו חרצה לי לשון וחנקה את גרוני
בחיוך אכזרי ,מעפעפת וקורצת ,כאילו ידעה הכול מראש .חול צרב
את עיניי .הסבתי אותן מנגדי .ואז ראיתי אותה.
דבורה הסבה פניה אל המדבר הצחיח והן כפני הסלע ,ועיניי
ננעצו במטפחתה הארוכה והנה היא משחירה והולכת ,מתמזגת ברוח
הרעה שנישבה בחולות .שעכשיו שמעו את רגליו היחפות של השיח'
מהלכות חרש חרש כנפול האילן אל אשר תישאן הרוח.
.2
המשולש הפיצ'נשטייני האכזרי הוליד סביבותיי תפלצת נוספת ,כמו
לא היה די בקודמותיה ובאלו שעוד יבואו אחריה.
ככה זה היה.
190
