Page 193 - 28222
P. 193
אמצע שום מקום
הסתפקה והתרצתה במחווה בסיסית זו ,וזנבו של הכלב כישכש
מתוך סיפוק.
בה בעת המשיכו מעגלי חייו של הבן האובד שלה לנוע כנחל
חרב למחצה השואף אל הים ,אך מסתבך בדרכו בסלעים מתגלגלים,
שוצפים.
הבן ,ששמו אלתר שייקביץ' ,לא ידע מיהי אמו .נקודה .זה היה
חלק מנקמתו השטנית של עובד על ערעורה המחוצף של דבורה —
הפמיניסטית (כן ,זו המילה ,ירק בזעם) שגידל ממש כאן .וטיפח.
ונתן הכול .ובסוף .הוא אסר לדבר על כך .בכלל ,לאחר ששייקביץ'
נולד הוא שהה אצל אומנת עד גיל שנתיים .כשהגיע לפיצ'נשטיין,
לפעוטון ,לא היה ברור לכולם בפיצ'נשטיין שזה בנה של דבורה ,בנו
של עובד .היו הרבה אסופיים שמקורם בכל הוולדות הלא־חוקיים
שיצרו הנישואים הלא־קדושים בין פיצ'נשטיין ובין ה"קיפוד" ,אז
בואו לא ננחש ניחושים פרועים ,אומר היה פיצ'נשטייניסט טיפוסי
לרעהו .שייקביץ' חש דקירות־מבט בגבו מצד עובד כפעם בפעם ,וזאת
לאחר שאחרי התלבטות אמר לו ,בהיותו בן שלוש ,ביובש ,שהוא "בנו
הביולוגי" וש"אין לו מה להוסיף" .הצד האידיאולוגי משך אותו .הוא
הצליח להגיע לכתבים הפרנקיסטיים ,למד אותם והלך קצת אחורה,
לשבתי צבי ,לחזונו המשיחי ,נתן לו גם ככה קצת פרשנות אקטואלית
שבתי־בן־דובית־אצ"גית ,וגישש דרך אל מרחבים שמעבר לשימוש
בשמם של שבתי ופרנק כדי להלבין הון ולהסתובב בחליפות בינות
לסלבריטאי דת שרדפו את פרנק עד חורמה — לרבות שיתוף פעולה
עם שלטונות פודוליה.
הוא אמר לעצמו כל העת שאווה פרנק והאם מצ'נסטחובה הן
אימותיו האמיתיות ,ושאין לו צורך באם בשר ודם ,בטח לא כזו
שהביאה אותו לעולם בחטא — בזה היה משוכנע — וזנחה אותו (וזה
היה חמור יותר; חטאים הם לא בדיוק כתם לפי מיטב הכרתו) .אט־
אט אף הוא חש לא־רצוי .בגיל שמונה־עשרה עלה לישראל והתגייס
193
