Page 198 - 28222

‫שרה פכטר‬

‫עדיין ניתן להריח בהם את ניחוחה של אבקת שרפה‪ ,‬ואולי באיזשהו‬
‫מובן גירו ריחות אלו את התת־מודע של מי שישב במחיצתם לילות‬
‫וימים והצעידוהו לקו צבאי‪ ,‬פאשיסטי‪ ,‬מלחמתי‪ ,‬מי יודע‪ .‬את השולחן‬
‫כיסתה מפת פשתן לבנה וחגיגית ארוגה ביד‪ ,‬שהסתירה את מחציתו‬

‫הימנית בלבד‪ .‬חלקו השמאלי עמד חשוף‪ .‬מוזר‪.‬‬
‫אולי מוזרות זו‪ ,‬שבירת הטעם הטוב שלא במקומה‪ ,‬היא שגרמה‬
‫לבעליו של השולחן להסתיר את החדר שבו היה מונח מאחורי וילונות‬
‫כבדים‪ ,‬קטיפתיים‪ ,‬כה כבדים למקום שכזה‪ ,‬עד כי ודאי לא קנאם‪,‬‬
‫ופשוט הדבר שנגנבו מאולמות תיאטרון שכבר נחרבו באחת המלחמות‪,‬‬
‫באחת הארצות‪ ,‬בזמן מן הזמנים‪ .‬או שגם זו היתה אשליה‪ ,‬כי הדברים‬
‫החלו להיטשטש ולהתערפל‪ ,‬ככל שבעליו של החדר העמיק והלך‬

‫בדבקותו המאגית בכרכים שהונחו לפניו ביראה‪.‬‬
‫בחדר האפלולי ישב בעליו של החדר לצד חציו החשוף של‬
‫שולחנו המשחיר‪ ,‬והגה בכתבים ושינן אותם‪ ,‬ויגע עד עמקי נפשו‬
‫הסתורה להבינם ולפצחם‪ ,‬והקדיש את כל כוחותיו המתמעטים כדי‬
‫לחשוב עליהם ולשוב לחשוב ולחשב ולחשבן‪ .‬ונהיר היה לו כי לאחר‬
‫שתסתיים המחשבה‪ ,‬בוא יבוא המעשה; מעשהו המכריע של היחיד‪,‬‬
‫הלא הוא הוא עצמו; בעליו של החדר היה יחיעם גבריהו‪ ,‬שכעת ובכל‬
‫עת ליטף את כריכות העור של הכרכים המונחים לפניו‪ ,‬וכל גופו‬
‫הרטיט כבשעת טקס מכושף‪ .‬זה היה מסקרן; חרף האשליה של יחיעם‬
‫כי בודד הוא בעולמו ההרמטי‪ ,‬היה מי שצפה בו — והסתקרן כעת‬

‫למראה ריגושיו של האיש שישב וחקר כת נכחדת‪.‬‬
‫מנוח עבדיאן עקב אחריו‪ .‬לא היה הרבה מה לדווח‪ ,‬אבל מעט זה‬

‫גם טוב‪.‬‬
‫חורף ‪ '84‬היה קר מן הרגיל בנחלת עזריאל‪ .‬דבורה מכונסת בתוך‬

‫עצמה‪ ,‬וסוג של ספק־דממה מנטלית ספק־שיממון ירד על היישוב‪.‬‬
‫היה משהו טוב בסגירתו — שהוגדרה עקרונית כזמנית — של‬
‫המטבח הדבוראי‪ .‬ביתה הפך למפלט מן הצורך במעש‪ .‬אוכלים מרק‬

‫‪198‬‬