Page 203 - 28222

‫אמצע שום מקום‬

‫גבריהו נבהל מהזקן המשולהב‪ ,‬ובפיקת גרון עולה ויורדת פתח את‬
‫דלת הקרוואן וברח החוצה‪ .‬מנוח רץ אחרי גבריהו‪ ,‬וגבריהו איבד‬
‫את חוש הכיוון‪ .‬הוא ירד למדרון שמתחת לקרוואן‪ ,‬ומנוח‪ ,‬אדרנלין‬
‫שוצף בכל ורידיו‪ ,‬אחריו‪ ,‬בעקבות שביל הייאוש והזעם שהותיר‪ ,‬קרעי‬
‫מחשבות סעורות רודפים זה אחר זה במחזור דמו אל מוחו‪ ,‬לבו הומה‪.‬‬
‫לאהוב את דבורה עד מאוד אהבת אם‪ .‬למות‪ ,‬למות כאן ועכשיו‪ ,‬כמו‬
‫גבר‪ ,‬פעם ראשונה בחיים גבר‪ ,‬סייף המדבר‪ ,‬עורבים מנקרי עין‪ .‬הוא‬
‫רצה איזו התגוששות בריאה‪ ,‬איזו צעקה אדירה‪ ,‬אחרונה‪ ,‬שתנענע את‬
‫הכוכבים‪ ,‬אך ידיו רפו‪ .‬פתאום האדרנלין אזל באחת‪ .‬הוא רצה חום‪,‬‬
‫נחמה‪ ,‬אמא עם לב רחב‪ ,‬דבורה‪ .‬תנור סלילים‪ .‬הוא עזב את גבריהו‪,‬‬
‫שיעקב פרנק‪ ,‬אווה בתו‪ ,‬האם מצ'נסטחובה ופרץ ברנאי גם יחד לא‬
‫יכלו לחלץ ממנו את מה שמנוח רצה — מנחת עבד מוגשת־מוקטרת‬
‫אל דבורה בדמות מפגש אם־בן — וגבריהו החל את דרכו הארוכה‪,‬‬
‫ארוכה‪ ,‬הרחק כמטחווי קשת ממנוח ומתככיו‪ ,‬מהאם שהלמות לבה‬

‫לא נשמעה עוד באוזניו‪.‬‬
‫ומנוח נטול הפורקן התנודד שיכור‪ ,‬והנה מחזה מופלא ומבעית‬
‫קם והיה לנגד עיניו‪ :‬גבריהו מתהלך ברוח עזה‪ ,‬תרמיל דל על‬
‫כתפו‪ .‬המדבר‪ ,‬קשוי ורחום כאחד‪ ,‬אדיר כוח ורב־אונים‪ ,‬סך את‬
‫ראשו בחול‪ ,‬וממעיין נסתר מתגלה אליו בבואתה הצוחקת של אווה‬
‫פרנק‪ ,‬קורצת אליו‪ ,‬ויעקב פרנק מכין את העולם לגאולה אכזרית‪,‬‬
‫מלאת עפעופים רומזניים ומצהילת־לב‪ ,‬ורק הוא‪ ,‬מנוח‪ ,‬נפרד אט־‬
‫אט מלב הבשר והדם שלו‪ ,‬שחסדו סורב‪ ,‬ומלחים תחתיו אל קרביו‬
‫לב אבן ענקי‪ ,‬סלע בראשיתי עצום‪ ,‬שהופך אט־אט לארון קבורה‬
‫גדול‪ ,‬שהוא בתוכו‪ ,‬שהוא־הוא‪ ,‬גלוסקמת ענק שבתוכה גם נחלת‬
‫עזריאל כולה‪ ,‬נישאת והולכת מן האין אל האין‪ ,‬מחפשת לשווא קרע‬
‫קטנטן בשמים‪ ,‬להידחק דרכו אל הנצח‪ ,‬נאנחת אנחה אחת‪ ,‬אחרונה‪,‬‬
‫לצלילים נוגים‪ ,‬מדליקה כבר נרות נשמה בפמוטים מוריקים כדי‬
‫לזכור את עצמה‪ ,‬להחיות את האשליה למפרע‪ .‬לנגב גרגר אבק‬

‫‪203‬‬