Page 204 - 28222
P. 204
שרה פכטר
דמיוני מעל מצבתו של תינוק שלא נולד ,הירהר מנוח הרהור אחרון
וליטף את חזהו.
שעכשיו שקע.
טיפות גדולות ,דמעות בחלונו.
לילה בקרוואן של מנוח.
.3
רגליי הילכו בכבדות שוב ושוב לקרוואן של דבורה .פטי ישב שם ליד
השולחן שעליו הונחו מאות סירי מרק במשך השנים .שבו שרו נתחי
בשר בבירה מדי לילו של יום חמישי ,לכבוד שבת קודש ,במשך יותר
מעשר שנים.
הכיריים היו כבויות.
הילדים אכלו טונה.
המסדרון היה זקוק לשטיפה ,והכיריים לסירים שאוכל מתבשל
בהם ללא הרף .דבורה בחדר הפנימי .מרחבי המטבח־סלון מנועים
מעליזותה זה שבועות ארוכים .נחלת עזריאל איננה עוד המקום הטוב
והמיטיב והרחום והחנון שהיתה — בתודעתי — בלעדיה .ואולי לא
היתה כך מעולם .אולי דבורה בתבשיליה המופלאים יצקה אשליה
סביבות ראשיהם של המתיישבים ,עטרת זהב דמיונית סביב צביר
הקרוואנים שבדידותם וחרפתם ועלבונם זועקים השמימה ,וכעת,
בלעדיה ,העירום והריק והאין פשוט תופסים את מקומם הנכון שבו
שהו מימים־ימימה.
היה ברור שפטי לא מסוגל.
ניסיתי לשוחח עמו .הוא נפתח אליי בימים אלו ,לאחר שכל השנים
לא החלפנו מילה .בתור הנערה הכי קרובה לדבורה ,הייתי בעצם בת
משפחה לכל דבר.
204
