Page 208 - 28222

‫שרה פכטר‬

‫לא‪ ,‬או ששוב‪ ,‬הכול בראש שלי‪ .‬שעכשיו התקבע כמו לוע תותח‬
‫מוכוון מסלול אל הכפר‪.‬‬

‫שהיה עבורי כמו תמונת נוף מתוך גלויה‪.‬‬
‫הם שמרו על הטופוגרפיה של ההר טוב יותר‪ .‬עצי הזית העתיקים‪,‬‬
‫הנטועים בטרסות שביניהן מפרידות גדרות אבן נמוכות‪ ,‬השרו תחושה‬
‫של ריחוף על־זמני‪ ,‬הושט ידך וגע בעידן הנבואה‪ ,‬הנה כבשים פועות‬
‫מלחכות עשב‪ ,‬והנה חקלאות נושנה‪ ,‬גברים עטויי עבאיות ונשים בכדי‬
‫חרס עצומים על ראשיהן‪ ,‬ושלווה‪ ,‬שלוות עולמים‪ ,‬מעולם ועד עולם‪,‬‬
‫מוות וחיים ושקט ועשן הסיגריה והתפילין‪ .‬וכאן ביישוב כל הבנייה‬
‫הארורה וגם הקרוואנים‪ ,‬הכול מלאכותי וזר‪ ,‬סותר את צלעו של ההר‬

‫ואת קו הרקיע ההגיוני של המרחב‪.‬‬
‫ואז המגדל‪ .‬מגדל בצבע חאקי נושן‪ ,‬מחליד‪ ,‬בגובה שבעה מטרים‪,‬‬
‫אנטנה לא פעילה‪ .‬חריטות ששרדו חורפים סחופי שלגים‪ ,‬ברד‪ ,‬שראו‬
‫את נחל ערוגות מתמלא‪ ,‬מתנחשל‪ ,‬ושב ושוקט ורוגע‪ ,‬ואת מדרונות‬
‫ההרים השגיאים‪ ,‬הנישאים‪ ,‬היורדים אל מדבר יהודה ואל ים המוות‪,‬‬
‫על יעלי הסלע והשועלים ומאהלי הבדואים שכמו התמזגו עם הצומח‬

‫והחי‪.‬‬
‫והמת‪.‬‬
‫רגליי נשאו אותי במעלה המגדל‪ .‬ידיי אחזו במעקות הברזל‬
‫היציבים‪ ,‬המנחמים‪ ,‬וגופי היתמר אל על‪ ,‬קרוב יותר אל השמים‪ ,‬אל‬
‫מה שמעבר ומעל‪ ,‬והנה קופסת הברזל העצומה שדורות של חיילים‬
‫ואזרחים ישבו בה שעות‪ ,‬משמרות של שמונה שעות ויותר‪ ,‬וחשבו‬
‫על החיים‪ .‬התכופפתי‪ .‬המטר שמונים שלי בקושי השתחל פנימה‪.‬‬
‫נזילה כעורה מהגג טינפה את הרצפה‪ .‬אבל היה שם חלון‪ ,‬עם זכוכית‬
‫מחוסמת‪ ,‬שהגן עליי ועל החרדות‪ ,‬שהראה לי את הכפר ממרחק‬
‫בטוח‪ .‬ולכן ברור יותר וחד‪.‬‬
‫ואז ראיתי את בבואתי כבתוך נהר‪ .‬כעל פני נחל חלקות למשעי‪.‬‬
‫פניי חרוצות בקמטים שקטעו את משטחי הלחיים שלי‪ .‬דימיתי את‬

‫‪208‬‬