Page 212 - 28222

‫שרה פכטר‬

‫באה לעימות עם נציג הכוח והתככים הפיצ'נשטייני‪ .‬העבד‪ .‬שהפליג‬
‫לשחק ברגשותיה הסבוכים מול בנה הדחוי‪.‬‬

‫מה אתה מסתיר‪ ,‬זעק שפטיה‪ ,‬ומנוח שתק‪.‬‬
‫דבורה ופטי סובבו ברחבי הקרוואן‪ .‬עיניהם בולשות‪ ,‬ואז גילו‬

‫שדלת אחד החדרים נעולה‪,‬‬
‫וכי הדלת עשויה ברזל‪ .‬היה ברור להם שמנוח מסתיר משהו‬

‫מאחוריה‪ ,‬אבל הם העדיפו את שיטת העימות החזיתי‪.‬‬
‫שפטיה ודבורה ניגנו אהדדי על לבו של מנוח‪ .‬הם הניחו לו להבין‬

‫שהם יודעים הכול‪ ,‬למרות שבעצם לא היו להם אלא חשדות‪.‬‬
‫כל כוחו של מנוח סר מעליו‪ .‬זה עשור ראו בו אדם בלתי‬
‫מנוצח — זקן‪ ,‬בודד‪ ,‬אך תקיף ועז כנמר בבואו לדבר על הבתים‪ .‬לבו‬
‫שאי־פעם היה נכמר ממחשבות־מחשבות על דבורה‪ ,‬לא היה יכול‬

‫להתבצר מולה‪ ,‬כמדומה‪.‬‬
‫מנוח גולל סיפור מפחיד‪ .‬שאולי היה גם הוא פנטזיה של מתנחלים‪.‬‬

‫מי יודע‪ .‬ומה זה חשוב‪.‬‬
‫לדבריו‪ ,‬עובד אטקסוב הגה רעיון עם ה"מערכת"‪ ,‬שלפיו‪ ,‬חשוב‬
‫ששולי החברה החרדית יתמסדו בהתנחלויות‪ .‬פחות חומר אנושי‬
‫במעמד סוציו־אקונומי נמוך במעמקי גבולות המדינה האמיתיים בין‬
‫חדרה לגדרה‪ ,‬אמרו שם‪ ,‬ואחרי השוליים ילך המרכז‪ ,‬כמו שתמיד‬
‫הרמטכ"ל צועד אחרי הנהג במדינה שלנו‪ .‬כל הבתים נבנים לשם כך‪.‬‬

‫הא ותו לא‪.‬‬
‫זו גדר תיל שנועדה להדיר אתכם מהישראליות‪ .‬יהיה קר ויהיה‬
‫עוני ותהיה תת־תרבות מדהימה‪ ,‬אמר מנוח‪ ,‬ושפטיה מילמל‪ ,‬ראיתי‬

‫את זה מהמגדל‪.‬‬
‫שפטיה ודבורה רצו לרוץ החוצה‪ ,‬נסערים‪ ,‬להסביר לקהל היישובי‬
‫שהדברים אינם כפשוטם‪ ,‬שיש להפסיק את המחול הזה שאין טובתנו‬
‫טמונה בו כי אם טובת המערכת‪ ,‬אבל מנוח שב פתאום לכוחו המופלא‪,‬‬

‫המסתורי‪.‬‬

‫‪212‬‬