Page 213 - 28222

‫אמצע שום מקום‬

‫"הישמרו לכם לנפשותיכם‪ ",‬אמר בקול מזרה אימים‪ ,‬כמו נביא‬
‫זעם‪" ,‬אל תהינו לחזור על שאמרתי כאן‪ .‬התוודיתי בפניכם כי את —"‬
‫הצביע על דבורה — "ראויה לזה‪ ,‬אבל אם זה יצא החוצה‪ ,‬איאלץ‬

‫לממש את איומי‪ ",‬חתם בקול רשמי והצביע על הדלת‪.‬‬
‫דבורה ושפטיה פסעו אל הקרוואן שלהם מהורהרים‪ .‬מפוחדים‪.‬‬

‫החורף היה על הארץ‪.‬‬
‫רעמים וברקים השתוללו על פני השמים‪.‬‬

‫מנוח נדרך‪.‬‬
‫הבית היה מלא מסמכים‪ ,‬הקלטות של שיחות‪ ,‬כל החומר שהיה‬
‫קשור לתדרוכים שקיבל לביצוע פרויקט הבנייה‪ .‬חומרים נגד‬
‫תושבים שנועדו ללחוץ עליהם להצטרף‪ .‬רישומים של אסטרטגיות —‬
‫איך למנף דרך התקשורת החרדית את הפרויקט‪ ,‬כדי שעוד רבים‬

‫יבואו‪.‬‬
‫הלוואות שמנות לקבלנים‪ ,‬ואפילו סבסודים נדיבים כדי שהעלויות‬
‫תהיינה אפשריות‪ .‬כל זה תועד וקוטלג — מנוח היה איש ניירת מטבעו‪,‬‬
‫ודיבר בינו לבין שולחיו על "שביל של נייר" שימסמר אליו‪ ,‬ימסמר‬

‫ארצה‪ ,‬את הזקוקים לקרקוע‪.‬‬
‫מנוח החליט לבער את הררי הניירת‪ .‬אם יגלו ביישוב מה עומד‬
‫מאחורי הפעלתנות שלו‪ ,‬הוא יהיה אבוד‪ .‬בלי ניירת הוא עוד יסתדר‬
‫איכשהו‪ .‬או שלא‪ .‬הווידוי הזה לא היה מתוכנן; הוא פשוט לא עמד‬

‫מול דבורה‪ .‬כעת הוא היה בבעיה — והוא החליט לפתור אותה‪.‬‬
‫אבל איך‪ ,‬איך שורפים ניירות כה רבים‪ ,‬מסמכים‪ ,‬הקלטות‪ .‬דרוש‬

‫בנזין‪ .‬הרבה בנזין‪.‬‬
‫ואיך הוא יסביר אחר כך את השרפה‪ .‬איך‪.‬‬

‫מחשבותיו קדחו‪.‬‬
‫אולי הוא יברח‪ ,‬כן‪ ,‬יש לו רכב‪ ,‬ישן ומקרטע‪ ,‬אבל בכל זאת רכב‪,‬‬

‫הוא יצית את הבית ויברח‪.‬‬

‫‪213‬‬