Page 209 - 28222

‫אמצע שום מקום‬

‫פרצופי ענקי‪ ,‬ענקי‪ ,‬מרוח על ההר כולו‪ ,‬העיניים היו צריחי המסגדים‬
‫הגבוהים של הכפר‪ ,‬והאף היה מגרש הכדורגל הירקרק חדגוני‪ ,‬הפה‬
‫היה שורת הבתים המתפוררים שכביסה לבנה וצבעונית התנפנפה‬
‫לצדם ברוח היום‪ ,‬משרה תחושה מכושפת בנושאה את הסדינים‬
‫הענקיים אל העננים הלבנבנים שנפרשו כחופת עולמים מעל חתונת־‬

‫נצח של אדם־ועולמו‪.‬‬
‫ואז ההכרה התפוצצה כריבוא חזיזים בראשי‪.‬‬

‫המלחמה לא הרגה את החיים‪.‬‬
‫לא את שלי‪ ,‬חסרי המשמעות‪ ,‬הנידונים למוות מרגע היווצרם‪ .‬לא‬

‫של המיליונים שנהרגו בה‪ ,‬לשווא‪.‬‬
‫היא הרגה את מה שמעל ומעבר להם‪.‬‬
‫כי תמיד נתנו אנשים חיים תמורת מה שגדול מהם‪ .‬למען הלאום‪.‬‬
‫למען החירות‪ .‬למען אחוות הרעות של אחים לנשק‪.‬‬

‫ועכשיו‪ ,‬זה מת‪.‬‬
‫המלחמה לא היתה אלא משחק ציני‪ ,‬אכזר‪ ,‬בחיים ובמוות ובמה‬

‫שגדול מהם לאין ערוך‪.‬‬
‫הכול מת למפרע כמו מעולם לא נוצרנו‪ ,‬לא היינו‪ ,‬אבל גרוע יותר‪,‬‬
‫כי היינו שם‪ ,‬והרסנו במו ידינו‪ ,‬במו ידינו וגופינו עצמנו ובשרינו‬

‫שחטנו‪ ,‬מוטטנו‪ ,‬השמדנו את חופת הנצח‪".‬‬
‫שפטיה סיים בקול דרמטי קמעה‪ ,‬כמצפה למחיאות כפיים ולדרישה‬
‫להדרן‪ ,‬ואז‪ ,‬כמו יורד מהאולימפוס‪ ,‬אמר לי‪" ,‬שם הבנתי שהבתים הם‬
‫לא באמת‪ ,‬שהם זרים לטבעה של האדמה עד כדי כך שחייב להיות‬

‫קבור כאן משהו‪ .‬ושגם הקרוואנים לא ישרדו‪".‬‬
‫ברחתי משם‪.‬‬

‫הבטתי על הסלע בכניסה לקרוואן שלנו‪ ,‬סלע שעמד שנים ועליו‬
‫מצויר ברבור כחול‪ .‬על עץ הזית השמנמן‪ ,‬הטוב‪ ,‬המנחם‪ ,‬שעמד מול‬
‫הקיר המזרחי‪ ,‬על הדשא שקמל מזמן‪ ,‬על הדשא האלכסוני שירד‬

‫‪209‬‬