Page 206 - 28222

‫שרה פכטר‬

‫הבוקר היה אדיר כוח ורב־אונים‪ ,‬ממש פרח של ידידות מאלוהי‬
‫האדמה הזאת‪ .‬אבל אני לא הייתי שם‪.‬‬

‫העולם מושלם עם מינוס זעיר‪ ,‬שולי‪ ,‬העולם מינוס שפטיה‪.‬‬
‫ממקום רבצי בחצר הקרוואן קמתי‪ ,‬ניערתי אבק ועפר ממכנסיי‪,‬‬
‫ועטרתי ראשי בטוטפת‪ ,‬ועל ידי ענדתי תפילין כעדי ותכשיט לפני‬

‫קוני‪.‬‬
‫משהו חבוי ניצת אי־שם‪ .‬אך הניצוץ לא חבר אל שום גחלת‪ ,‬כי‬

‫בפנים הכול היה לח וטחוב‪.‬‬
‫עשן לתוך העיניים‪ .‬שראו הרבה מדי‪.‬‬
‫הרגליים התחילו ללכת‪ ,‬להתנתק אט־אט מכן השיגור הלא מנחם‪,‬‬
‫מעטרת הקרוואנים הבודדה‪ ,‬אל המרחב‪ ,‬המרחב האינסופי שהיה‬
‫כמאתיים מטר עד הגדר שאחריה היה האינ־כלום‪ ,‬האינ־אונים הגדול‪.‬‬

‫או שלא‪ .‬או שאפילו זה‪ ,‬לא‪.‬‬
‫האקדח היה תחוב בין חגורת העור לבשר הכתוש‪ ,‬העייף‪ ,‬בשר‬
‫שלא היה שלי‪ ,‬הייתי מחוץ לעצמי‪ ,‬רוחי נותרה שם‪ ,‬שם‪ ,‬וכאן‬
‫היה הגוף‪ ,‬שברירי‪ ,‬נעצב אל לבו‪ ,‬קורס בדרכו שלו הבלתי נגמרת‪,‬‬

‫המתכלה בעשן החיים והמוות עד תומו‪.‬‬
‫סכין היתה תחובה בנעליי‪ ,‬כמו שודד‪ ,‬והסכין היתה הדבר הכי‬

‫אנושי בגופי‪ ,‬כי בה היה חרוט‪' ,‬יש בשביל מה למות'‪.‬‬
‫זה בדיוק מה שהרגיש לי חי‪ ,‬כי המוות‪ ,‬אפשרות קיומו‪ ,‬היתכנות‬

‫היותו משמעותי‪ ,‬היו נבט חיים זערער‪.‬‬
‫והיה שם עוד משהו חי וטוב‪ .‬תפילין על הראש‪.‬‬
‫בעברי‪ ,‬בקרים כאלו עם תפילין היו יכולים להיות מושלמים־‬
‫כמעט‪ :‬ככה טוב‪ .‬להרגיש קרוב‪ ,‬להרגיש מודע‪ ,‬השמים פתוחים‪ ,‬ורוח‬
‫קלה בשיער שעכשיו עטר את ראשי רדוף האימה‪.‬‬
‫השמש התחתלה בעננים לבנבנים‪ .‬שחפים פרשו כנף‪ .‬הסלעים‬
‫חגגו עם מחלצות אזוב יפהפיות‪ .‬הדמעות בעיניי יכולות היו להיות‬
‫מהתפעמות על יופייה של אמא אדמה‪ .‬על הטוב האלוקי הנשפך‬

‫‪206‬‬