Page 200 - 28222
P. 200
שרה פכטר
נקמה .דבורה הלא בגדה בפיצ'נשטיין .ואילו הוא ,מנוח ,נותר נאמן
לה כל השנים הללו .אך כעת גבר בו כוחה של תנועת הנפש האחרת,
מחפשת החום והטוב ,תנועת הנפש של הגולה המבקש להתכרבל
ברחם אמו כעובר .כל מציאותו של גבריהו על ההרים הללו הביאה
ניחוח כמעט מיסטי לנחיריו של מנוח .דומה היה בעיניו כי הגורל גרם
לגבריהו להקים את ביתו על הר שלומציון ולהתקרב לאמו האבודה.
שבהליכה אל ספר המדבר ,כנביא קדמון המצפה שהצייה תגלה לו
רזי עולם ותכשיר את רוחו להיות מורד־משיחי ,מהטיפוס של אלעזר
בן יאיר איש מצדה ,או אם כבר ,של שמעון בן כוזיבא ,טוב היה לו
שייטול ברכת־דרך־מאמו הקדושה־כמעט ,והוא ,מנוח ,יהיה כאן
סוג של שומרוני־טוב ,שיטעין את נפשו במעשה מבורך של סגירת
מעגל ,פעולה שתאזן קצת את המשולש הסבוך של האם־העבד־הבן;
מנוח יהיה הרועה המקבץ את השיה הנידחת חזרה אל העדר המהלך
כשפעמונים בצוואריו אל עבר השקיעה ...הרהורים ברוח זו לפתו
את מנוח עבדיאן ,שהחל מעבירם לפסים מעשיים .בהברקה של רגע
הציץ בשעונו .אולי הוא עוד יגיע הלילה ,מילמל ,ויצא ,עלה במדרגות
אפורות בין עצי ארז מרקיבים ופסע לעבר הקרוואן הענקי ששימש
מכולת .הוא מצא שם את גבריהו שכמעט חמק ,בכובע גרב ,בזקן
קצרצר .אמו הורתו ,שראתה אותו דקות ספורות מתוך ייסורי הלידה,
ודאי לא היתה מזהה אותו.
והנה מנוח מחליט ומבצע את הפעולה הדרמטית — להתקרב
כמטחווי זרוע אל גבריהו ולאחוז בו" .אלתר שייקביץ' ,זה אני,
מנוח ".השם הישן .מנוח ידע להישאר בין הצללים .עד הלילה .אילו
היה יחיעם גבריהו/אלתר שייקביץ' משתהה יותר במתחם היישוב;
אילו היה מנוח עבדיאן דיסקרטי פחות ,היו השניים נתקלים זה
בזה לפני עידנים .הם היו ,מן הסתם — או לפחות ייתכן — מזהים
איש את רעהו .עברו שנים מאז התראו — שלוש־עשרה ,ליתר
דיוק — עבדיאן היה בן עשרים ושבע כשעזב את פיצ'נשטיין .אלתר
200
