Page 195 - 28222

‫אמצע שום מקום‬

‫כי פרופ' יהואש עדאל הישיש‪ ,‬בכיר חוקרי משנתו של משיח‬
‫השקר המתאסלם‪ ,‬נפטר בשיבה טובה בביתו שבשכונת טלביה‬
‫בירושלים‪ ,‬והותיר את עיזבונו המרשים בידי יורשו יהורם לופין‪,‬‬
‫נינו היחיד‪ .‬לופין היה בחור שאפתן בן עשרים ושתיים‪ ,‬שזה עתה‬
‫סיים שירות סדיר כג'ובניק בינוני למדי במחנה הבינוי "יעל"‪ .‬מחנה‬
‫בינוי הוא דיכאון משמים; אבל להיות עוזר מחסנאי זה נמוך כל‬
‫כך‪ ,‬עד שאם יש לך מעט כבוד עצמי‪ ,‬אתה מתייחס לכך כמו לסרט‬
‫שאחרים חלמו על אחרים‪ ,‬וליהורם לופין היה כבוד עצמי ועוד איך‪.‬‬
‫הוא עבר את שלוש השנים המדכאות במחנה הבינוי כחייל פשוט‬
‫בדרגת טוראי‪ ,‬בצל מותו המתקרב של זקנו‪ ,‬שגסס לאיטו כשמוחו‬
‫עדיין ער וצלול וחי‪ ,‬ואז גווע וייאסף אל עמיו‪ .‬ובטרם מותו הניח‬
‫תפילין דרש"י ותפילין דרבנו תם ותפילין של שימושא רבה ותפילין‬
‫של הראב"ד‪ ,‬ועיני יהורם רואות‪ .‬וסבא רבא יהואש בן הכמעט מאה‬
‫ושתיים לא הותיר הוראות מיוחדות לגבי האוסף הסודי של הכתבים‬
‫השבתאיים שבחזקתו‪ .‬ולכן המסמך הנוטריוני היבש שהחזיק יהורם‬
‫לופין‪ ,‬זה שהיווה את צוואתו האחרונה בחיים של מר יהואש עדאל‪,‬‬
‫הסמיך אותו להיות יורשו החוקי היחיד של ארגז עץ בגודל מחצית‬
‫השולחן‪ ,‬שבו היו תיקים־תיקים של כתבים כתובים על קלף‪ ,‬על‬
‫הנייר ועל הדיפתרא‪ ,‬של איגרות‪ ,‬רשימות אוטוביוגרפיות ויומנים‬
‫מיסטיים פרי עטם של אישים כנחמיה חיון — מראשי תלמידיו של‬
‫צבי‪ ,‬ושל שניים מתלמידיו ששמם לא נודע למחקר האקדמי‪ ,‬עד‬
‫שפרופ' עדאל חשף את עצם קיומם ההיסטורי‪" :‬רבי" פרץ ברנאי‬
‫ממנטובה‪ ,‬ו"רבי" מתתיהו־גרשון אליאדה מעכו‪ .‬כתביהם הקיצוניים‬
‫של השניים זכו להתעניינות מצד יהואש המנוח עצמו ומצד רוב‬
‫החוקרים האקדמיים בעולם היהודי והכללי‪ ,‬או לפחות מצד אלו‬
‫שעדיין גילו עניין בשרידיה של השבתאות; כי סבור היה מרבית‬
‫העולם האקדמי הרלוונטי לנידון כי השניים היו בשולי־שוליה של‬
‫התנועה‪ ,‬ורק פרופסור פולני עז מבע טען שבהם נעוצה ראשיתו של‬

‫‪195‬‬