Page 189 - 28222
P. 189
אמצע שום מקום
הפוך העבות והעתיקות שלה כמחפשת נוחם ומשמעות .כוסות תה
בדבש ולימון לגומות למחצה על השידה ,ממלמלת פרקי תהלים
מספר ישן וממורטט בדמעות.
היא הבינה שמישהו עומד מאחורי כל זה.
שמו של מנוח ריצד במוחה .הוא החוט המקשר בינה לפיצ'נשטיין.
הוא כנראה כיוון את החוקרים אליה ,וכך קידם סוג של נקמה בה ,סוג
של "רואה? בסוף את פיצ'נשטיין לטוב ולרע ,את חלק מהסיפור",
מין חריצת לשון מאוחרת שכזו — האם הוא אחראי גם לשרבוב שמה
לפרשת ה"מחתרת"? המוח שחשב מראש על כל העלילה הזאת? טווה
אותה למטרותיו ,ואז חשף אותה ברגע שהיה לו נוח?
רגליי הוליכו אותי למקום שתמיד הלכתי אליו .שמעתי כי לאחר
שנסגרה ישיבת וולוז'ין ,אם הישיבות ,הלך לשם ראש הישיבה
האחרון ,נפתלי צבי יהודה ברלין .רגליו הוליכו אותו אל מקדש השם
החרב .אינני משווה ,אבל מצאתי את עצמי בקרוואן שריח תבשיליה
של דבורה עוד ספוג היה בקירותיו.
פטי ישב שם ,עצוב.
הוא ראה אותי .נכנסתי בלי לדפוק על הדלת .כמו פעם.
הוא החל מגולל בפניי מונולוג ארוך־ארוך ,שלא את כולו הבנתי
מיד.
מקסים עבר שטיפת מוח קלה בידי "שמפניה" מקומי — מין מתסיס
מקצועי של המערכת שהסית אותו — ומחתרת מדומיינת עם קשרים
לפיצ'נשטיין היתה טובה עבור המערכת :החיבור הזה בין ארגון פשע
בינלאומי במסווה חרדי לבין ההתנחלויות הישראליות ,הסביר.
הם "תפרו" את דבורה לתוך הסיפור.
פנטזיה של מתנחלים .אפוס גדול מן החיים ,כביכול .כאילו נטעו
בנו אגדה וחיינו לפיה ,באיזו נהרה קסומה כשחשכה גדולה בקצה
המנהרה ...פטי המשיך ,ראשו שפוף ,ועיניו המושפלות כבויות.
189
