Page 105 - SHOSH

‫ברכתבהרממצוצוותה | ˜‪‡ÊÈ‬‬ ‫‪  ‬‬

‫‪΢ÈÂ‬ל˙פ‪È‬רשאליעך"פחמתןה בשרראמיצתויהשהפיעקםר השאתרהייז"הל גיבשוןרבכשאברתי‬

‫דשיבינתעיצלהארי‪,‬יםו ותנתצלחמידבומלרחבימתאבהריהצםר‪.‬הלוי זצ"ל ראה שהי' מרחש‬

‫בשפתיו מתוך שינה וכשהתעורר האריז"ל שאלו מה הי' מדבר‬
‫בשינה וענה אם הייתי דור‪‬ש ל‪‬ך ש‪‬מונים שנה ברציפות יומם‬

‫ולילה גם לא הייתי מספיק לומר לך הכל מה שלמדתי בשינתי‬

‫‪J   w‬‬ ‫עכשיו‪.‬‬

‫‪ ÔÏ˙ÚÁÂ‬כיןקרמ‪:‬זההיולםמדתהיגדושלכלשלאחהדברלפימצדורהגתזוה כהשיחגשןהעפורלטהי‬

‫נששלךמתושלביקשבילבתה השלתורמהעלכהמוולוחגמדהשבםועותותר‪.‬ה בכל לילה ועל זה‬

‫מוסב ‪Ú‬ה‪Ï‬תפכיןלהבאותנןתבחולנןקיקבצתתורעתלך‪.‬חוגדו"מקת‪.‬ן תורה ונוכל להקיש‬

‫וללמוד גם לבר מצוה‪ .‬מצינו‪ ‬במ‪‬תן‪‬תורה שכפה עליהם הקב"ה‬
‫ההר כגיגית‪ ,‬ובמהרש"א פירש שזה הי' כדוגמת חופה בחתונה‪.‬‬

‫"תואר כלה מאד נתעלה"‪" ,‬ביום חתונתו זה מתן תורה"‪.‬‬

‫‪ ‰‰Â‬מצינו ב‪w‬עני‪‬ן‪‬קי‪‬דו‪‬שי‪‬ן‪‬י‪‬ס‪‬וד‪J‬מענין‪ .‬שכתב הר"ן‬
‫בנדרים‡‪)È‬ד˙ף‡ל' עב"גאמ(' הפתוסרחיהםא ]מדרףה זכי עי"קב[ח "אידכשוליאשעהלומלאא אמימהראה‬

‫כמיעיתקלרקאחבעאינשןהללבאריוכשי‪ .,‬ומאנלםן‪,‬אדמארמהרהריבא יההורידניה מאאמוררסשתמולאךל אכילן‬
‫בהדמבצרוי'ת מבמרשך‪ ,‬עאלליאהן מעכויבוןר לשעהישיאיתןמ"‪.‬סכמת לקדושי האיש היא‬

‫ו"מההבבעטועללשת‪‰‬ה‪‬מדכ‪Ó‬עמני‪‬צתו"סההה‪Ì‬ורולבלצרפויאנש"והאבתויורממךעהשכלוי"כאול‪.‬נםתפשבמהרצוכואהתצלשהעלהדכבייהעןלה'כעדוש'ביירפתוהשסלקקיהויזפ"מקלת‪:‬ר‬
‫מברך ‪Â‬א‪Á‬ח˘ר‪‬ע˙‪È‬שיי'לוומארם בדבס"רד שדעבזרה הושאאמאירנו מבבקרבך‪.‬לתכיצהדתוהרריה‬

‫"נשנעתשעהטףונבשצמיעצי"‪,‬ת זאהו השולאבשלקיתיפםיליכןדוגאומתשידשבבריבסהורכ"ןה ובלקאידובישריןך‬
‫תשחאינולהמבחוטזלרי וםמאברתך דאעחתרנושלנהתשעיט"ףת ואמקפב"קוירליהםתעעצטמףנובצליקציייתם‪ ,‬ואכןת‬
‫רמצבורןך ה'‪.‬אחר שלבש להניח תפילין‪ ,‬ואחר שישב לישב בסוכה‪,‬‬

‫וכן כל‪Â‬כ‪Ê‬יו‪‰‬צפאירבשאלתוי‪ .‬באסב"לד אהגםמ'שבחנדטריבםל )אדףברנ"כהה ע"איא(נומחאויזרדכאתיחרב‬

‫"ושמחימטדהברוממברתנךה"אק)בב"מודברעלכ"הא(שחיכיטוןה‪ ,‬ושכעןושאהם אכדסםה אהדתם עבצלמוא‬
‫כברמכדהבראושהוהפארימושפקתררולמכהל‪,‬ומתוערשהרוניתתנאהו לושטבבמלתונלה‪,‬א עיבי"רךש אשיזנוה‬

‫מחולזמרדומעבלרךמידאתחרהענושיהי‪ '.‬וכן כל כיוצא בזה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬