Page 116 - 28222

‫מרים איתן‬

‫וכמו שהם‪ ,‬עמוסי שקיות פלסטיק ירוקות של מרקס אנד ספנסר‪ ,‬הוא‬
‫ממש ָש ָלה אותם מתוך המון הצועדים והכריח אותם להתלוות אליו‬
‫למסעדה מפוארת‪ .‬מה שלומ ָך וכמה זמן לא שמעתי ממ ָך ומה אתה‬
‫בכלל עושה‪ ,‬ולמשך שלוש שעות היא ישבה בחברתם לגמרי שקופה‪,‬‬
‫לא מעזה להפריע להתרגשות הפגישה‪ .‬נפצעו‪ ,‬מסתבר‪ ,‬באותו היום‪,‬‬
‫באותו הקרב‪ .‬פונו באותו הלילה‪ .‬עוד פרק בחייו שאין לה דריסת רגל‬

‫בו‪ .‬עוד קבוצה מידידיו שבתוכם תמיד תרגיש זרה‪.‬‬
‫כשהם עמדו שם בשדה‪ ,‬בכל אופן‪ ,‬מצב רוחה כבד לאחר שרוב‬
‫הבוקר עבר עליהם בשתיקה‪ ,‬למרות שהפעם דיבר‪ ,‬או אולי דווקא‬
‫בגלל שדיבר‪ ,‬היא חשה יותר מהכול את נבדלותו‪ .‬את העובדה שהוא‬
‫מלא במשהו שלה אין חלק בו‪ .‬כשהיא חושבת על זה עכשיו‪ ,‬אולי‬
‫בעצם אשמתה היא‪ .‬איש לא נעל בפניה את הדלת‪ .‬זו היא שנותרה‬
‫בחוץ‪ .‬הוא נשאב אל זיכרונותיו‪ ,‬איך שכב שם כל היום פצוע‪ ,‬לבד‬
‫בשוחה‪ ,‬איך לפנות ערב התרחשה הנסיגה והוא כמעט נשאר מוטל‬
‫בצד הדרך‪ ,‬והיא לא שאלה אותו‪ ,‬למשל‪ ,‬אם סבל‪ ,‬אם פחד‪ ,‬על מה‬
‫או על מי חשב במשך כל אותן שעות‪ ,‬והאם ריחם על עצמו או אולי‬
‫חשב על אחרים‪ ,‬ומי היו האחרים האלה‪ ...‬הוא היה אז בחור בן עשרים‬
‫ואחת והיא אפילו איננה בטוחה אם כבר ידע אז אישה‪ .‬נפתחה שעת‬
‫רצון אבל היא הייתה עסוקה ביפי הטבע‪ ,‬ובתחושת ההחמצה של‬
‫אירועי החג במרכז הארץ‪ ,‬ובטיפוח הרחמים העצמיים‪ .‬ואולי ככה זה‪,‬‬
‫אין מנוס‪ ,‬איש ומלכיה שלו‪ .‬הרי אפילו את מה שהם עוברים יחד חווה‬

‫כל אחד מהם באופן כל כך שונה‪.‬‬
‫אבל אחרי שחזרו מהצפון הביתה ומנש'קה חזר לענייני משרדו‬
‫ולעסקיו ורק היא‪ ,‬לא מוצאת לה מנוח‪ ,‬ניסתה שוב לתפוס מה בעצם‬
‫קרה‪ ,‬היא פנתה‪ ,‬בין השאר‪ ,‬גם לחיפוש בספרים‪ .‬ספר הפלמ"ח‪,‬‬
‫למשל‪ .‬עשרות עמודים נרגשים של תיאור מליצי‪ ,‬משפטים כמו‬
‫"אוויר דחוס חשמל זועם‪" ",‬אותה פרשת דרכים אפורה של מלכיה‬
‫שהייתה‪ ,‬בבת אחת‪ ,‬לצומת גורל‪" ",‬עולמות של חיים ואימה ורעות‬
‫ומכאוב‪ ",‬ו"עשרות־עשרות פצועים נואקים וזוחלים ולוחכים עפר‪",‬‬

‫‪116‬‬