Page 115 - 28222
P. 115
מסע העצמאות של חוה
וכפתורי זהב .עידן התמימות מתבטא בשמות הפרחים .אבל היא לא
חושבת שמנש'קה הבחין במשהו מכל אלה .ראש הנשר המרוט שלו
הסתובב כמו על ציר מעל הגיבנת .הוא דיבר במהירות ,נופף בידיו,
מסביר לה ,או אולי יותר נכון לעצמו ,איפה התפרסה הפלוגה של
אסף ,ומהיכן ניטחו עליה הפגזים ,ומאיפה עמד להגיע הטור המשוריין
ואיפה הוא עצמו חטף את הרסיסים .כשהיא אמרה לו שהיא לא
מצליחה לעקוב אחריו כי הצמחים מסתירים לה ,הוא שאל למה היא
לא מטפסת על איזו אבן ,מה ,מה זאת אומרת שאין פה אבנים ,מוזר,
האדמה השחורה התחוחה הזאת ללא אבן אחת לרפואה ,הרי היו פה
רק סלעים.
היא כבר אינה זוכרת בדיוק את כל הפרטים וגם לא את סדרם.
מתישהו בתוך כל אותן שעות נרגשות של מנש'קה ,כשהיא נותרה
קצת אבודה ליד הדיאלוג שהוא ניהל עם עצמו ,ומבקשת לדבוק
בדופק החיים הכללי — סוף סוף יום העצמאות היה זה — שלחה את
ידה להפעיל את מכשיר הרדיו במכונית .מנש'קה עצר את ידה באוויר
ושאל אותה" ,למה?" "בשביל לדעת מה קורה במרכז העניינים" ".שם
מרכז העניינים?" הוא שאל בתמיהה ,מדגיש את ה"שם" .הוא היה
לגמרי מוצף .לה היה קשה לעקוב אחריו ,לצייר לעצמה תמונה חיה
מן הקרב.
היא ידעה שהוא נלחם שם .ידעה שהוא נפצע .ידעה ששעות רבות
שכב מדמם בשדה ,אפילו ידעה מי ,בשלביה המאוחרים של אותה
נסיגה מפרכת ,נשא אותו על גבו אל מחוץ לטווח האש .גם הגיבנת,
חשבה ,מקורה באותה הפציעה .פרק הזמן הממושך בין הפציעה לבין
הניתוח שלא ִאפשר איחוי מושלם .אבל כל זה קרה כל כך מזמן .וכל
זה קרה לפני שהם הכירו .כאילו קטע זה של חייו לא באמת שייך גם
לה .פעם בלונדון ,זה היה בדצמבר ,והעיר ָה ְמ ָתה אורות וקונים לקראת
חג המולד עד שרחוב אוקספורד היה לגמרי פקוק ותנועת הולכי הרגל
והמכוניות כמעט נעצרה ,התפרץ אליהם גבר מהודר מתוך מכונית ׂשָרד
שהייתה תקועה בפקק לצידם ,התנפל על מנש'קה בנשיקות וחיבוקים,
115
