Page 120 - 28222

‫מרים איתן‬

‫טיפוח‪ ,‬אבל הדשאים‪ ,‬בגלל הקור‪ ,‬לגמרי יבשים‪ .‬עצי המחט הנטועים‬
‫זה מקרוב צומחים לאט ומרבית העונתיים מתו‪ .‬איך זה שהרמה עדיין‬
‫נראית ככה אחרי קרוב לעשרים שנה של שלטון ישראלי‪ ,‬שאלה פעם‬
‫את ספי‪ .‬הקרקע לא מחזיקה את המים‪ ,‬הוא הסביר לה אז‪ ,‬בחורף הקור‬
‫איננו מאפשר צמיחה ועד שמגיע האביב המים נעלמים‪ .‬בביקור הזה‬
‫היו שם אמנם גם כמה צבעונים יפהפיים ומרגריטה אחת ענקית ואף‬
‫שלושה שתילים של אמנון ותמר שנשתלו בסתיו ושרדו את החורף‪,‬‬
‫אבל איכשהו היום‪ ,‬שבוע לאחר הנסיעה לצפון‪ ,‬כשהיא יושבת כאן‪,‬‬
‫ספונה בחדר שהיה פעם החדר שלו ושאותו ניכסה לעצמה בפרץ כזה‬
‫של תקווה‪ ,‬בוהה אל שולחן הפוליסנדר שהציבה לה במקום מכתבת‬
‫הנוער הישנה שלו‪ ,‬כשהיא יושבת כאן עכשיו מול גיליון הנייר הריק‬
‫ומנסה להבין מה קרה לה‪ ,‬מה קרה לו‪ ,‬מה קרה להם‪ ,‬איך התגלגלה‬
‫נסיעת החג שלהם למשהו הקרוב יותר למסע של אבל‪ ,‬כשהיא יושבת‬
‫כאן עכשיו‪ ,‬לא את הצמחים ששרדו את החורף היא רואה לנגד עיניה‪.‬‬
‫את בדידות המרחבים השוממים עם סילואטות התילים המשחירים‬

‫במזרח היא רואה‪ .‬את יבבת הרוח על פני רמת הבזלת היא שומעת‪.‬‬
‫מדוע כשמדובר בספי הכול זרוע כל כך הרבה אי־הבנות‪ ,‬כל כך‬
‫הרבה כאב? ילד יפה‪ ,‬אהוב‪ ,‬מוכשר‪ .‬מה לא היה בסדר? מה התקלקל?‬
‫ואולי הוא דווקא מאוד בסדר ורק בקשר אליה הכול כל כך סבוך‬
‫ומסוכסך? כמו שלא היה לה מושג שהוא מתייצב מדי יום שישי עם‬
‫הנשים בשחור? אולי הקושי רק איתה? רק איתם? אבל אילו זה היה‬
‫כך הוא לא היה עוזב את הפקולטה חודשיים לפני הסוף‪ ,‬ולא שולח‬
‫מכתב גלוי כל כך בוטה למפקדו בצה"ל‪ ,‬ולא מחליף עוד פעם את‬
‫מקום העבודה ואחר כך קם לפתע ונמלט צפונה‪ ,‬והוא גם לא היה‬

‫נראה לה כל כך אבוד‪.‬‬
‫נכון שהביקור אצלו לא נכלל בתוכניתם הראשונית‪ .‬היא אפילו‬
‫לא בטוחה שהוא כבר היה בצפון בשלב בו תוכננה נסיעתם‪ ,‬כל‬
‫כך פתאומית הייתה החלטתו‪ ,‬כל כך בלתי צפויה‪ .‬היא עוד זוכרת‬
‫כמו אתמול את השיחה המרה ההיא בטלפון‪ ,‬אותה שיחה עליה‬

‫‪120‬‬