Page 118 - 28222
P. 118
מרים איתן
הפלוגה שלהם הורכבה ברגע האחרון מעולים חדשים שזה מקרוב
גויסו ועברו רק מעין הכשרה מזורזת .הוא עצמו כבר בשעות הבוקר
נפצע .בהתחלה חבש את עצמו ונשאר בשטח ,אחר כך נעשה לו רע
והוא ביקש שיפנו אותו — קטע ה ִגזרה שלהם היה בשעות הצהריים
די שקט — היריות היו מתחדשות רק כשמישהו זז ,ניסיון ההבקעה
היה למעשה בקטע אחר של הגזרה ,אבל כשאורגנה קבוצה לפינוי
הפצועים והחלה תנועה בשטח ,התחדשה מיד האש" .תביני ,העמק לא
נראה אז כפי שהוא נראה היום .פרט לסלעים וקוצים ואיזה עץ אחד
באמצע — לכן אני גם מנסה כל הזמן להבין מהו בדיוק הגוש הכהה
ההוא — פרט לעץ אחד הכול היה חשוף .מי שהרים ראש משך אליו
מיד אש .שני בחורים העמיסו אותי על אלונקה והתחילו לעלות לכיוון
נקודת ריכוז הפצועים ,אבל כשהכדורים התחילו לשרוק סביבם הם
זרקו את האלונקה וברחו ,ואני גררתי את עצמי בזחילה חזרה לשוחה.
היה חם מאוד וכל היום כמעט לא שתינו ,כנראה שגם נרדמתי אחר
כך או איבדתי את ההכרה ,כי את השעות הראשונות אני עוד איכשהו
זוכר ,אבל לגבי שאר היום אין לי בעצם תמונה ברורה ,וכשפתחתי
את העיניים בפעם הבאה ,או ככה לפחות נדמה לי ,היה כבר לפנות
ערב ,ומה שהתרחש מסביב הייתה בעצם נסיגה .למעשה כל המדרון
היורד מכיוון מלכיה היה מכוסה אנשים נסוגים .אני זוכר שגררתי את
עצמי קצת אל מסלול הנסיגה .אנשים חלפו על פני .בין החולפים היו
פקודים שלי ,היו חברים שלי ,היה גם מפקד מחלקת החיפוי שהיה
ידידי והוא עבר על ידי וראה אותי והמשיך ללכת ,ואפילו אסף עצמו,
שאני ,כאמור ,הייתי סגנו ,עבר ולא נעצר .רק אחרון הנסוגים פנה
אלי בתימהון ושאל' ,מה אתה עושה פה ,מנש'קה ,אני הרי המאסף.
האחרים שעברו על ידך חשבו שאתה מת או שאין לך במילא סיכוי
לחיות?' אני לא יודע .הייתה בהלה גדולה ועייפות נוראה" ".פחדת?"
שאלה" .לא ,ידעתי שאצליח להיחלץ" ".כעסת?" "לא ,הם היו בעצמם
כל כך מסכנים".
"אבל האם לא כתוב שם ",הוא שאל כשסיפרה לו מה קראה על קרב
118
