Page 110 - 28222

‫מרים איתן‬

‫ומן האמת התגלגל הוויכוח ל"צדק"‪ ,‬והתסבוכת נעשתה רק עוד יותר‬
‫גדולה‪ ,‬ואז היא התחילה לדבר על איזה כבוד בפני תופעת החיים‪,‬‬
‫מעין קדושת החיים‪ ,‬ההתפעמות בפני עצם תופעת החיים‪ ,‬וחשבה תוך‬
‫כדי על כל ההפלות שהיא עשתה בטרם הייתה מוכנה להביא תינוק‬
‫לעולם‪ ,‬ואת זה עוד אולי אפשר להבין מפני שע ּו ָּבר בן חודשיים איננו‬
‫הרבה יותר מגוש תאים מתחלקים במהירות‪ ,‬אבל מה בקשר לתחושת‬
‫העייפות והציפייה שהשתלטה עליה כשדוד ּה שכב דהוי‪ ,‬פיו פתוח‬
‫לרווחה‪ ,‬העור על לחייו מתוח כעל פני מת‪ ,‬אבל ריאותיו עדיין עבדו‪,‬‬
‫ולמרות שכלי הדם הסתומים כבר שיבשו לחלוטין את פעולת מוחו‬
‫הוא היה מתעורר מפעם לפעם‪ ,‬שולח מבט מבולבל לחלל ומבקש עוד‬
‫לחיות‪ ,‬אני רוצה עוד לחיות‪ ,‬והיא ידעה שהדבר שהיא באמת חיכתה‬
‫לו היה שהוא כבר ימות‪ ,‬והיא חי ּפשה אז משהו בחייה שלגביו אין‬
‫לה רגשות אשמה‪ ,‬ואיך שהוא התגלגלה השיחה להרגשת ההתעלות‬
‫שהיא חשה כשהיא נוסעת‪ ,‬למשל‪ ,‬בנופי הארץ‪ ,‬והיא אמרה שכן‪,‬‬
‫היא כמעט בטוחה שמה שחשוב לה באמת‪ ,‬מה שנותן את תחושת‬
‫התשתית לקיומה‪ ,‬אמרה‪ ,‬מה שממלא אותה אושר ונותן תחושת כיוון‬
‫וקנה מידה לחייה הוא ה ְפָר ַחת הארץ הזאת‪ .‬נופי הטרשים ושריפות‬
‫הקוצים של ילדותה הנסוגים בפני הירוק‪ .‬היערות הג ֵדלים‪ .‬החקלאות‬
‫המשגשגת‪ .‬העם המתקבץ בארצו‪ .‬ואז הוא העיר בחיוך מפויס‪ ,‬את‬

‫כנראה בכל זאת בן אדם מאמין‪ ,‬למרות שאת מכחישה זאת‪.‬‬
‫הו אלוהים‪ .‬שוב אותה המילה‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬אלוהים‪ .‬היו ימים‬
‫ששיחה כזאת יכלה עדיין להתנהל ביניהם‪ ,‬בינה לבין ספי‪ .‬אבל זה‬
‫הרי כאב אחר‪ .‬כי הרי בזה בדיוק העניין‪ .‬היא מנסה לעשות סדר‬
‫באנדרלמוסיה‪ .‬מנסה להבין‪ .‬להפריד בין סיבה למסובב‪ .‬כי באותן‬
‫שעות בבוקר יום החג‪ ,‬כשהם היו בדרכם צפונה‪ ,‬והם עוד לא הגיעו‬
‫אל ספי לביקור‪ ,‬והביקור לא התפוצץ‪ ,‬ספי טרם קם‪ ,‬חיוור מאוד‪,‬‬
‫גידי צווארו מתנפחים‪ ,‬ודחף אותם ביד אחת בתנועה עצורה החוצה‪,‬‬
‫בעוד ידו השנייה סוגרת בעדם את הדלת תוך כדי לחישה מאיימת‪,‬‬
‫"צאו‪ ,‬כל עוד אני שולט בעצמי‪ ",‬ולפני שהם עזבו אותו ברגליים‬

‫‪110‬‬