Page 108 - 28222

‫מרים איתן‬

‫ברדיו חגגו ארבעים שנות עצמאות‪ .‬חידון תנ"ך‪ .‬מטס‪ .‬מפגן צה"ל‪.‬‬
‫עוצר מתמשך ביהודה ושומרון מנע אירועים אלימים‪ .‬על הדגלים‬
‫השחורים שהונפו באותו היום מעל מחנות הפליטים בשכם ובג'נין‬
‫ובחברון ובבית לחם וברמאללה היא קראה‪ ,‬למעשה‪ ,‬רק לאחר ששבו‬
‫מן הנסיעה‪ .‬מרחבי הארץ הירוקה לאורך מסלול נסיעתם ָמלאו אביב‪.‬‬
‫חלקות השדה הזעירות — כי בדרכם מן הגליל המערבי מזרחה חצו‬
‫תחילה אזור של כפרי מיעוטים – פסים־פסים של ירוק צעיר של חסה‬
‫ליד ירוק כסוף של כרוב וירוק מלא של פלפל וחציל ועגבנייה‪ ,‬פיסות‬
‫קרקע מושקות בצד חלקות חריש טרי שפלחי רגביהן בהקו כלפי‬
‫המזרח בקרניים הנמוכות של הבוקר‪ ,‬נשים וילדים לבושי צבעונים‬
‫רכונים בקטיף מלפפונים — מסתבר שיום העצמאות איננו בדיוק יום‬
‫חג אצלם — גברים נושאים תיבות‪ ,‬טנדרים ישנים עמוסים ארגזי פרי‪,‬‬
‫דוכני ממכר מאולתרים לאורך הכביש‪ ,‬כל כך ציורי היה הכול וממש‬
‫מילא אותה אושר‪ .‬גם כשהשאירו מאחוריהם את גינות הירק והעמיקו‬
‫פנימה‪ ,‬דרך עמק נטוע זיתים‪ ,‬אל האזור ההררי‪ ,‬גם שם המשיך הטבע‬
‫לחגוג‪ .‬בחלקות הב ּור השתלח חרדל הבר‪ .‬על המדרונות‪ ,‬בין משטחי‬
‫הסלע‪ ,‬השתוללו גושי קידה שעירה‪ .‬בצידי הדרך פרחה שיטה‪.‬‬
‫מרחבים שלמים של צהוב גלשו בהדרגה מן החיוור של חרדל הבר‬
‫אל ְצהוב החרציות‪ ,‬אל זה של הסביונים‪ ,‬אל הצהוב ההדור במיוחד‬
‫של האקציות ובן דמותו השרוע של הקידה השעירה‪ .‬עיניה התרחבו‪,‬‬
‫זרימת דמה הואצה‪ ,‬ליבה הלם כמטורף‪ .‬הצהוב הזה‪ ,‬שנזרק כמעט‬
‫כנבואה‪ ,‬ואולי לא כנבואה אלא כגפרור‪ ,‬אל שנת הארבעים של‬
‫המדינה‪ ,‬אמרה לעצמה‪ ,‬איך ָח ְברו הגשמים‪ ,‬הברכה‪ ,‬הפריחה שמעולם‬
‫לא ראתה כמוה‪ ,‬ענקית‪ ,‬לא תאומן‪ ,‬איך חברו כל אלו לחגיגה גדולה‬
‫— זמן צהוב‪ .‬זמן צהוב‪ ,‬היא זוכרת שחזרה ואמרה לעצמה‪ ,‬נאחזת‬
‫בצירוף‪ ,‬מגלגלת אותו שוב ושוב כמו היה איזו ַמ ְנ ְטָרה‪ ,‬לא מעזה‬
‫לשתף בהתרגשותה את מנש'קה — זוכרת את תגובתו למקרא הספר‬
‫הצנום בשם זה שהופיע מספר חודשים קודם לכן — הזמן הצהוב‪.‬‬

‫תערובת של חג ו ֵאימה‪.‬‬

‫‪108‬‬