Page 109 - 28222

‫מסע העצמאות של חוה‬

‫" ַאת והפאתוס שלך‪ֶ ",‬ספי‪ ,‬אליה‪ ,‬לעיתים כה קרובות‪ .‬ובכל זאת‪,‬‬
‫מאיפה צצה ה ֵאימה? על איזו ֵאימה היא בכלל מדברת? נוסעת לה‬
‫בבוקר אביב נהדר כשהשמיים כחולים והגיאיות שטופי שמש‪ ,‬רוחצת‬
‫את העיניים בכחול וצהוב וירוק‪ ,‬ומברברת על ֵאימה‪ .‬האם השיממון‬
‫הפנימי‪ ,‬תחושת הבזבוז העצמי‪ ,‬הרדיפה הנואשת אחרי דרמה בחייה‬
‫נעדרי העשייה הם ש ָד ֲחפו ֵאימה מאולצת לתוך בוקר חביב? ואולי‬
‫רגשות האשמה על ששוב איננה מתאבלת על אלי‪ ,‬שהמפגש בבית‬
‫הקברות הוא כבר כמעט רק אירוע חברתי לגביה‪ ,‬ויש להניח שלולא‬
‫חששה לפגוע בבני משפחתו כבר מזמן הייתה חוסכת לעצמה את‬
‫הטרחה‪ ,‬אז אולי רגשות האשמה הם שהתייפיפו להם בדמות איזו‬
‫ֵאימה? ואולי התסכול הנשי? ָהבו לה איזו דפיקה טובה מפעם לפעם‪,‬‬
‫יאמר מי שיאמר‪ ,‬והיא תפסיק להעמיס אורגזמות על תיאורי הטבע?‬
‫אלוהים‪ .‬מאיפה באות לה המילים? ומאיפה המילה הזאת? מהיכן‪,‬‬
‫ריבונו של עולם‪ ,‬משכה אותה? אלוהים‪ .‬אבל את‪ ,‬בעצם‪ ,‬ביסודך‪ ,‬בכל‬
‫זאת‪ ,‬אישה מאמינה‪ ,‬אמר לה פעם ֶספי‪ ,‬כשהתעקשה על כך שהשמיים‬
‫שלה לגמרי ריקים‪ ,‬שאין בהם בורא עולם ולא רצון עליון ולא מישהו‬
‫מן החוץ המכתיב טוב ורע שבפניו נותנים את הדין‪ ,‬וספי שאל‪ ,‬היא‬
‫כבר לא זוכרת בדיוק את המילים שהשתמש בהן‪ ,‬אבל הוא שאל‪,‬‬
‫בערך‪ ,‬מהי בכל זאת נקודת המשען‪ ,‬לפי מה נקבעים הטוב והרע‪ ,‬האם‬
‫אין בכל זאת משהו בעל ערך עליון בחייה‪ ,‬משהו גדול וחשוב יותר‬
‫מחייה שלה‪ ,‬משהו שנותן להם כיוון ומשמעות‪ ,‬והיא ענתה שכן‪ ,‬אבל‬
‫שהיא מרגישה שהמשהו הזה נובע מן ה ְּפנים ולא מוכתב מן החוץ‪,‬‬
‫והשיחה הסתבכה והלכה ונעשתה יותר פילוסופית והיא התקשתה‬
‫לעקוב‪ ,‬ואמרה לו בחיוך‪ ,‬עזוב ספי‪ ,‬הרי עם לימודי הפילוסופיה שלך‬
‫אני במילא לא יכולה להתמודד‪ ,‬והוא התעקש‪ ,‬והיא התחילה למנות‬
‫את מה שנראה לה כאבני השתייה של חייה‪ ,‬כמו "אמת"‪ ,‬שהיא מוצקה‬
‫ואי אפשר לערער אותה‪ ,‬וספי חייך בסלחנות ושאל אם יש משהו יותר‬
‫חמקמק ורב־פנים מן ה"אמת"‪ ,‬ושאל אם היא מכירה אמת אחת שהיא‬
‫חד־משמעית‪ ,‬לכולם‪ ,‬שאין עליה ויכוח‪ ,‬שאיננה תלויה בנקודת המבט‪,‬‬

‫‪109‬‬