Page 107 - 28222
P. 107
מסע העצמאות של חוה
לדמעות שמעה איך ספי פותח בשקט־בשקט את דלת חדרו ,איך הוא
צועד על קצות אצבעותיו לכיוון המטבח ,ואיך הוא אוסף את השברים,
בשקט־בשקט .שנים עברו מאז .הם למדו כנראה ְלמה ניתן לצפות זה
מזו ,ו ְלמה מן היחד .שוב היא איננה מנסה לתבוע ממנו קרבה" .ליל
מנוחה ,מנש'קה ",לחשה עכשיו בקול רך ,ללא טרוניה ,אל עבר הגב
המכורבל בשמיכה .עבר זמנם של הסקנדלים .הרי גם את המסיבה
בערב היא תחווה כמעבר למסך.
כשהיא חושבת על זה היום ,מבחינתו זה היה כנראה באמת משפט
נורא .לא רק שהוא איננו שונא אותם ומעולם לא שנא ,אלא ,היום היא
יודעת ,ברוב תמימותו התייחס אליהם ,אל ספי ואליה ,כאילו לא היו
אלא חלקים ממנו עצמו ,מעין הרחבה של אישיותו שלו .התנגדותו,
או אולי אי־יכולתו ,לשתף אותם בחוויות קשות שעברו עליו ,נבעה
בראש ובראשונה מכך שלא הודה בקיומן .הוא היה בא ,אוכל ,ישן,
מזמין אנשים למקום ולזמן הנוחים לו ,מטלפן ,משוחח ,טווה כאן,
קושר שם ,עושה כמיטב יכולתו למען רווחתה וכבודה של המהות
המורחבת הזאת כפי שהוא תפס אותם ,אותה ואת ספי .ובתקופות
קשות ,כפי שהייתה אמנם התקופה ההיא ,היה מתכווץ ,מתכנס אל
תוך עצמו .כאילו עצם חשיפת החרדה ,הכאב ,הבושה ,עצם חשיפת
תחושת הפגיעה ַּב ָּכבוד בפני ֶחצייה השני של ישותו לא היה אפשרי,
מפני שזה היה מכריח אותו ראשית כול לחשוף את כל אלו בפני עצמו.
זה היה משפט נורא משום שהוא עבר את אחד הימים המשפילים שהיו
לו והוא היה סחוט ורצה רק שהיא תניח לו ,והיא פשוט לא הבינה,
ציפתה ממנו שיתייחס אליה ,סוג התייחסות שכלל לא נכלל בקשת
התגובות שלו ,משום שהוא בעצם אף פעם לא באמת ִה ְפנים את היותה
ישות בפני עצמה.
אז בזה העניין? בתחום מהות ה ִקרבה בינה לבין מנש'קה? משהו
חדש שהבינה עליו? משהו שהבינה על עצמה? והרי ביניהם לא קרה
במשך ארבעת ימי הנסיעה שום דבר חריג .בבוקר המחרת הם מיהרו
לעזוב את החבורה הצוהלת ,אולי רק שותקים קצת יותר מתמיד.
107
