Page 102 - 28222
P. 102
מרים איתן
לאוטובוס הממוקמת רע ,מסלול התור מסומן בחבלים .דוכני עץ
עירומים של שוק ,ושום אדם .לא נפש חיה .שום דמות איננה נראית
במלוא רוחב העין .את מקום התזזית המתמדת תפסה איזו ריקות
גדולה .לשעה קצרה עברו החיים לרחוש במקום אחר .שעות של בין
לבין .כבר לא יום הזיכרון .עוד לא יום העצמאות .מנש'קה המשחק
כלאחר יד בכפתורי המקלט .מוזיקת רקע מהורהרת התופסת את
מקום "גבעת התחמושת" ו"בשעה ההיא יובל" .גם שדרנים ברשתות
השידור השונות ,ציינה לעצמה ,עייפו כנראה מן הפאתוס .גם קצות
עצביהם חשופים ,מבקשים ארוכה .דרקון מצב הרוח הלאומי המיילל
באלף לועות פעורים ממוצאי הפסח דרך יום השואה ועד למוצאי
יום הזיכרון מלקק את פצעיו .חיית החוצות המתנפחת החלה שוב
מתכנסת אל תוך עצמה.
"על מה אתה חושב ",יצא סוף סוף איזה צליל דיבור מפיה ,קולה
נשמע זר אפילו לה עצמה" .אנ'לא יודע ,במעורבב ",שקע שוב אל
שתיקתו" .אולי נוותר על המסיבה?"
לבסוף נחלץ הכביש מן האנדרלמוסיה המשונה וחזר אל נתיבו
הטבעי ,צפונה .הוא זרם בין שטחי ירק לבין מטעי בננות ,התנחשל
עם הגבעות ,החליק ברכ ּות לעמקים ,מדי פעם אותת שלום לים שניהל
אותה שעה רומן לוהט עם השמש .קרניים נמוכות ציירו כתמים זוהרים
על גזעי איקליפטוסים סחופי רוח בימין הדרך ,הופכות שדרת חולין
מוכת אבק לחגיגה .מנש'קה ,מותקף על ידי האור ,מסומא מן הבוהק,
היה מאט ברגעים אלה את הנסיעה ומגן בשמאלו על עיניו" .איזה
יופי ",נפלט לה ,הפעם לא מחשבת חשבונות" .את חושבת?" הוא ענה
אוטומטית ,לא קולט את דבריה" ,אני עייף ,אולי ננוח קצת לפני שנלך
אל האנשים?"
אפשר שאין שום דבר אובייקטיבי? שהיופי אינו יופי והכיעור
איננו כיעור? שאין טוב ואין רע ואין נכון ואין צריך ,רק קליטה
סובייקטיבית? רק נקודת הראות האישית? הכול רק בעין הפנימית?
102
