Page 97 - 28222

‫מסע העצמאות של חוה‬

‫תלבש ומה תארוז לימים הבאים‪ ,‬היא זוכרת אפילו שחשבה שאת‬
‫המכנסיים האפורים הולם הז'קט האדום ומכנסי ה ֵּבז' הולכים טוב‬
‫דווקא עם ז'קט הקטיפה השחורה‪ ,‬ומה תיקח איתה לערב‪ ,‬ומה למסיבת‬
‫ליל העצמאות‪ ,‬וכשסוף סוף הכול היה ארוז ומוכן נזכרה שלא הכינה‬
‫זר והיא הלכה לקטוף ורדים אחדים‪ ,‬וכבר הגישה את המזמרה אל‬
‫גבעול ָד ֵשן בעל מראה בריא במיוחד של פקע אדום מרהיב שרק החל‬
‫להיפתח‪ ,‬ואז נעשה לה פתאום חבל‪ ,‬והיא החליטה להשאיר אותו‬
‫בגינה‪ ,‬בחרה במקומו שניים־שלושה ורדים ששיא יופיים כבר חלף‬
‫וצרור גדול של שרכים ואספרגוס‪ ,‬וגם שתיים־שלוש ַקל ֹות לבנות‪,‬‬
‫חתכה את צווארו של בקבוק קולה ריק‪ ,‬הופכת אותו ל ֵמ ֵעין מכל‬
‫גלילי‪ ,‬תחבה את ה ֵזר אל תוכו‪ ,‬מקפידה שכל הגבעולים יגיעו ַלמים‪,‬‬
‫וחשבה שיהיה אפשר להשאיר אותם כך‪ ,‬בתוך בקבוק הפלסטיק‬
‫החתוך‪ ,‬כבאגרטל‪ ,‬על הקבר‪ .‬ובעוד היא עסוקה בהכנות אלו שבה‬
‫אליה פתאום תחושת הסיבוב בפרק כף ידה‪ ,‬התנועה בה הייתה פורסת‬
‫את הנפלאים שבוורדים כמניפה על המצבה השטוחה‪ ,‬ומניחה אותם‬
‫כך‪ ,‬קצות גבעוליהם עדיין אחוזים זה בזה אך ראשיהם המטוללים‬
‫צונחים על האבן הקרה‪ ,‬לגווע‪ .‬שהחיים ימוצו מתוכם‪ .‬שכל היופי הזה‬
‫יבוזבז‪ .‬כמו הנפט שגדשה בפתיליית הבישול כשחזרה שלושה ימים‬
‫אחרי הלוויה אל חדרם הצנוע שבמושבה‪ ,‬ליד המחנה הצבאי‪ ,‬והוא‬
‫נזל בזרם דקיק‪ ,‬נספג מיד באדמה החולית‪ ,‬והיא עמדה שם‪ ,‬קרועת‬
‫עיניים‪ ,‬ממשיכה למזוג‪ ,‬עד שגברת שטרן‪ ,‬שבדירתה שכרו את החדר‬
‫ועמה חילקו בחסכנות מרבית את הוצאות הבית הדלות‪ ,‬ושעמדה‬
‫בעיניים פעורות‪ ,‬מתבוננת בתדהמה‪ ,‬התעשתה ופלטה‪" ,‬אבל מה‬
‫את עושה? הרי זה בזבוז‪ ",‬וחוה המשיכה לעמוד שם ללא ניע‪ ,‬הנפט‬
‫ממשיך לגדוש את הפתילייה‪ ,‬מתבוננת כמהופנטת בחוט הנוזל היקר‬

‫המנצנץ רגע באוויר ונבלע מיד‪ ,‬מותיר אחריו רק כתם רטוב בחול‪.‬‬

‫על הגב‪ ,‬ישראל אמר‪ .‬מצאנו אותו על הגב‪ .‬הוא שכב שקט ויפה‪.‬‬
‫הפנים לא ניזוקו‪ .‬היה לו חור קטן במצח אבל הפנים נשארו לגמרי‬

‫‪97‬‬