Page 92 - 28222

‫מרים איתן‬

‫היססו לפתוח ראשונים באש כשמולם עמדו גם נשים וילדים‪ ,‬ועכשיו‬
‫לשמוע את ה'נשבור להם' ולראות את מה שקורה‪ ,‬להמשיך ולהקשיב‬
‫לכל הדיבורים האלה ברדיו‪ ,‬הרגשתי שאני מתפוצצת‪ ,‬שאני מוכרחה‬
‫לעשות‪ֶ ".‬נ ֶשל הפריחה הלוהב הזה‪ .‬כעומדות בתוך אש‪ .‬ענן התחרה‬
‫השחורה ממעל‪ .‬הדקר מרובב האדמה והשתיל הפורח בשמאלה‪,‬‬
‫ימינה המושטת־לא־מושטת‪ .‬העור המלבין מן המתיחות סביב פרקי‬
‫אצבעותיה היפות של אמא של אודי‪ .‬חמש שנים‪ .‬היה קצת בוגר מספי‪,‬‬
‫אודי‪ .‬בעיניה הצטייר כדמות כל כך שלמה‪ ,‬כאילו הגשים את כל‬
‫מה שספי יכול היה להיות‪ .‬כאילו הוא סימן את הכיוון‪ .‬ואמא של‬
‫אודי‪ ,‬כקוראת את מחשבותיה‪" ,‬כשראיתי את ספי בהפגנה הרגשתי‬
‫קרבה כזאת‪ .‬נכון‪ ,‬הוא לא מהשכבה של אודי ונדמה לי שהם גם לא‬
‫הדריכו באותו הגדוד‪ .‬החברים מהשכבה‪ ,‬את יודעת‪ ,‬היו בהתחלה‬
‫באים ובאים‪ ,‬אבל אחר כך‪ ,‬אולי זה קשור להתגלגלות של מלחמת‬
‫לבנון‪ ,‬ואולי לדברים אחרים‪ ,‬אבל אחר כך הייתי רואה אותם פחות‬
‫ופחות‪ ,‬ויש לי הרגשה שלא רק אלינו הם כבר לא מגיעים‪ .‬מישהו אמר‬
‫לי לא מזמן שכדי לראות אותם היום צריך להסתובב על פני כל כדור‬
‫הארץ‪ .‬ובעצם מה הפלא שהם רוצים לברוח‪ ",‬היא ניסתה להירגע‪,‬‬
‫לגמה מן הקפה שהתקרר מזמן‪ ,‬לקחה אוויר‪ ,‬אבל המשפטים דחפו את‬
‫עצמם‪" .‬את יודעת‪ ,‬לפעמים נדמה לי שעובר עלינו משהו נורא‪ .‬שכמו‬
‫באיזה סרט אימים‪ ,‬התמונה ממוקדת בפני הגיבור שהיו פעם כל כך‬
‫יפים‪ ,‬ולאט לאט‪ ,‬בלי שאפשר לציין שינוי אחד מובהק‪ ,‬אותו המצח‪,‬‬
‫אותם הצללים הנופלים ברכות מסביב לעיניים‪ ,‬אותן לחיים‪ ,‬אותו‬
‫האף‪ ,‬הרציני‪ ,‬המהורהר‪ ,‬ממש אותם קווים‪ ,‬והמצלמה איננה מרפה‪,‬‬
‫ואי אפשר לציין רגע אחד מסוים אשר בו חל השינוי‪ ,‬שלב אחד שעד‬
‫אליו צפינו עדיין בפנים היקרות‪ ,‬ופתאום‪ ,‬ומן המסך ניבטת אלינו‬
‫מפלצת‪ ".‬עכשיו הם יצאו בהולים‪ ,‬המשפטים שלה‪ ,‬מקוטעים‪ ,‬כאילו‬
‫בעל כורחה‪" .‬ואני אעז‪ ",‬היא לגמה עוד לגימה‪ ,‬סובבה בעצבנות‬
‫את הספל‪ ,‬נעצה בה את מבטה היוקד עד שחוה הרגישה את עצמה‬
‫כמשופדת‪" ,‬אני אגיד‪ ",‬כמו משתחררת ממשהו שאיננו נותן לה‬

‫‪92‬‬