Page 95 - 28222

‫מסע העצמאות של חוה‬

‫מכונסים לגמרי‪ .‬מפני שאיחרה? מפני שהתעקשה לעשות גם את קטע‬
‫דרך העפר במכונית? אולי מפני שהם עלו רגלי‪ ,‬והדרך‪ ,‬משנה לשנה‪,‬‬
‫נעשית להם קשה יותר‪ .‬היא ישבה זקופה‪ ,‬היא זוכרת‪ ,‬ולא הסבה‬
‫ראשה‪ .‬אחת לשנה‪ ,‬חשבה‪ ,‬שנה אחר שנה‪ .‬לפני אלי‪ ,‬נדמה לה‪ ,‬מספר‬

‫חודשים לפניו‪ .‬הזיכרון המתעתע‪.‬‬
‫לאחר שכבר חזרו הביתה‪ ,‬אחרי ההתרוצצות והחגיגות וההקאה‬
‫שחתמה אותן‪ ,‬בין שאר ניסיונותיה להבין מה קורה לה‪ ,‬גם דפדפה‬
‫בחוברת זיכרון ישנה‪ .‬הפרש של שנתיים יש בין אודי לאלי‪ ,‬הסתבר‬
‫לה‪ ,‬אבל המצבות נושקות זו לזו‪ .‬היופי המיוחד שלו‪ .‬העור הצעיר‪,‬‬
‫הגמיש‪ ,‬המתוח‪ ,‬על פני מצח קורן‪ ,‬על פני עצמות לחיים בולטות‪ ,‬ואף‬
‫דק המתקמר קלות בקו מושלם‪ .‬האם זהו זיכרון הנער החי‪ ,‬התוסס‪,‬‬
‫שחקן הכדורסל‪ ,‬שלא חלף אף פעם בשבילי המשק על פניו של אלי‬
‫מבלי שהחליפו ביניהם התגרות עליזה שהייתה במהירות לצחוק‬
‫מתגלגל‪ ,‬או תמונתו היא זו‪ ,‬המוצבת ליד תמונתו של אלי בבית‬
‫התרבות‪ ,‬כן‪ ,‬עכשיו היא בטוחה‪ ,‬תמונתו‪ ,‬הנשקפת אליה זה שלושים‬
‫שנה‪ ,‬מדי יום זיכרון‪ ,‬חגיגית‪ ,‬חוסה בצילו של גזע עץ מסוקס שהורד‬
‫מן ההר ומשמש עכשיו בסיס לסדירה ֶנ ְא ָ ּדָרה של סחלבים לבנים‬
‫ונרות‪ .‬דומה היה לאלי ושונה ממנו‪ .‬אף פעם לא יכלה להחליט מי‬
‫משניהם יפה יותר‪ .‬אבל הם‪ ,‬הוריו של הנער השני‪ ,‬אכן שונים היו‪.‬‬
‫שניהם בעלי מקצועות חופשיים שהביאו איתם עוד מארץ מוצאם‪,‬‬
‫משכילים‪ ,‬רחבי אופקים‪ ,‬כאילו היה להם באישיותם מקור יניקה נוסף‬
‫ש ִאפשר עמידה‪ ,‬ש ִאפשר ִה ְת ַחיות‪ .‬עכשיו גם רגליהם כושלות‪ ,‬גוררים‬
‫את עצמם בקושי לצד הדרך העולה מבית הקברות‪ .‬המכונית התקדמה‬
‫לקראתם באותו הקצב שהם התקדמו אל מול פניה‪ .‬אפשר היה להדמים‬
‫לרגע את המנוע‪ ,‬לרדת‪ ,‬ללחוץ את ידם‪ .‬אבל מנש'קה המשיך לנסוע‪,‬‬
‫והיא ישבה זקופה ולא העזה להסב את ראשה‪ .‬היא יכלה להרגיש‬
‫אותם מתרחקים בהמשך הדרך המאובקת‪ ,‬בין המדרון הפראי לבין‬
‫החורש‪ ,‬נבלעים מאחורי הצמחייה‪ .‬כעת הם צועדים לאורך חלקותיו‬
‫החקלאיות של אבא של אלי‪ ,‬ידעה‪ .‬אביו של אלי‪ .‬בבגדי החאקי‬

‫‪95‬‬